מצב הבטיחות באתרי הבנייה ובמפעלי התעשייה, שמחמיר בשנתיים האחרונות, נובע מהעדר כוח אדם ומאי יכולתו של מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה לאכוף את תקנות הבטיחות בעבודה. למצב הזה תורמים היעדר תרבות והיעדר אקלים בטיחותי, האופייניים למדינת ישראל ולמזרח התיכון בכלל.
השתרשה כאן תרבות של “סמוך עלי” ו”יהיה בסדר”. במציאות, אף אחד לא יכול לאכוף את תקנות הבטיחות באמצעות 30 מפקחים בכ־13 אלף אתרי בנייה ועשרות אלפי מפעלים. גם עודף חקיקה אינו מהווה תחליף להקניית חינוך, להכשרה ולתרבות. לפני כחמש שנים פתחנו בפקולטה ללימודי הנדסה של אוניברסיטת אריאל תוכנית לימודים להנדסת בטיחות במסגרת תואר ראשון שקיבלה את אישור המועצה להשכלה גבוהה. מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, שאמור היה להכיר בבוגרים כדי שיוכלו להשתלב במשק כממונים על בטיחות, לא עשה כן.
לאחר ארבעה מחזורים, שבהם הוכשרו כ־100 מהנדסי בטיחות חדשים, הפסיקה האוניברסיטה את מסלול הלימודים עד לקבלת ההכרה של המנהל. המצב ממחיש את חומרת הקושי להכשיר בישראל מהנדסי בטיחות, שתפקידם למנוע תאונות עבודה קטלניות כפי שאירעו אתמול.
לאחר ארבעה מחזורים, שבהם הוכשרו כ־100 מהנדסי בטיחות חדשים, הפסיקה האוניברסיטה את מסלול הלימודים עד לקבלת ההכרה של המנהל. המצב ממחיש את חומרת הקושי להכשיר בישראל מהנדסי בטיחות, שתפקידם למנוע תאונות עבודה קטלניות כפי שאירעו אתמול.
בשנת 2018 היה גידול של כ־30% במספר העובדים במפעלי התעשייה, אבל לא חל גידול במספר המפקחים או במשאבים שהמדינה הקצתה לנושא. כל המהלכים שנקט בהם שר העבודה והרווחה חיים כץ כדוגמת הטלת עיצומים על קבלנים שבאתרי הבנייה שלהם נמצאו ליקויי בטיחות חמורים התבררו כלא אפקטיביים.
ההחלטה למנות עוזרי בטיחות למנהלי העבודה, כמו גם פעולות נוספות של אכיפה, היו חסרות תכלית. אין ספק שלייצר בטיחות עולה כסף, אבל מי שחושב שהבטיחות יקרה מדי להשקעה, שיבצע חישוב כמה עולה תאונת עבודה קטלנית למדינה. ההערכות מעידות, כי תאונת עבודה קטלנית בישראל עולה כשלושה מיליון שקל (עלות ישירה ועלויות עקיפות).
כדי ליישם בטיחות בענף הבנייה, יש להגדיר את הבטיחות בעבודה בסעיף תקציבי נפרד, ללא קשר לעלות הפרויקט. המלצה נוספת היא לא לאפשר לקבלנים שבאתרי הבנייה שלהם התרחשו תאונות קטלניות, להתמודד במכרזים ממשלתיים בהיקפים גדולים.
מעבר לכך, רק חינוך, לימוד והכשרה יכולים להדביר תופעה זו, גם קמפיינים כדוגמת “אסור לקטוף את פרחי הבר”, או “מדליק מי שמקליק ראשון” יהיו יעילים. יש להכשיר לכך ילדים מגיל הגן, דרך בית הספר היסודי והתיכון. רק לאחר מכן ניתן יהיה להפוך את ישראל למדינה בטיחותית יותר.
הכותב הוא מרצה בכיר במחלקה להנדסה אזרחית באוניברסיטת אריאל
הכותב הוא מרצה בכיר במחלקה להנדסה אזרחית באוניברסיטת אריאל