כבר שנים אנחנו מחכים לרגע הזה. במשך שנים ארוכות מבקשים אנשי יד ושם מהוותיקן לפתוח את הארכיונים, אך נאמר לנו כי בגלל שמדובר בארכיון גדול מאוד, לוקח זמן לקטלג ולסדר את כל החומר. קיווינו שזה יקרה מוקדם יותר, אבל אנחנו מברכים על ההחלטה. עכשיו נמתין כשנה לפתיחה עצמה, ואני מקווה שייתנו לנו גישה מלאה לכל המסמכים.
 

הפתיחה עצמה תהיה אירוע חשוב ביותר, כיוון שזה יאפשר לנו סוף־סוף לנבור בחומרים האלה ולתת מענה לשאלות קשות ומורכבות, שכבר שנים שנויות במחלוקת עמוקה בין החוקרים. אנחנו רוצים לנסות ולהבין מה עמד מאחורי ההחלטות של הוותיקן והאפיפיור פיוס ה־12 בנוגע לתגובה או אי התגובה לרצח היהודים. 
 

האפיפיור דיבר על הנושא בכמה נאומים, אבל אף פעם לא גינה באופן חד־משמעי ומוחלט, לא קרא לקורבנות יהודים ולא כינה את חיילי גרמניה הנאצית רוצחים. השאלה שנשאלה לאורך השנים היא למה הוא בחר בדרך הזו. יש קשת רחבה של טענות, החל מחוקרים שהאשימו את האפיפיור באנטישמיות או פרו־נאציות, דרך חוקרים שטענו כי האפיפיור דאג לאינטרסים הפרטיים של הוותיקן ושל הקתולים, וכלה בהסברים הטוענים כי בכוונה הוא לא רצה לגנות בצורה פומבית, על מנת לאפשר הצלה של יהודים מאחורי הקלעים. 
 

כל הטענות מתבססות על חומר דל ולא מספק. אנחנו מקווים שהמחקר יוכל לנסות ולהבין האם הייתה מדיניות ומה היו המניעים לה. אחת השאלות המטרידות אותנו היא, האם פעילות הצלה של אנשים יחידים הייתה תוצאה של יוזמה שבאה מלמעלה או מלמטה, האם היא נעשתה בעזרת או למרות הוותיקן. המדובר בשאלות כבדות משקל, שעד עכשיו לא היה לנו דרך לגשת אליהן.
 

ביום שייפתחו הארכיונים, בהחלט יהיה מרגש לראות חוקרים שיבדקו ויחקרו את התעודות, בתקווה שאלה יפרו את המחקר, שיהיה יסודי, אמין ונטול פניות בנושא החשוב הזה.
 

הכותבת היא מנהלת המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם