מקורות הימין הקיצוני מבינים שתיק שר החינוך סולל את הדרך להשתלט על מערכת החינוך הממלכתי. לכן הם מביעים את רצונם בו, ולכן צריכה לבוא דרישה ברורה ממפלגות המרכז־שמאל להחזיק את התיק הזה. רוב האנשים שרוצים עכשיו את תיק החינוך רוצים לעשות הדתה במערכת החילונית, ואם זה לא ייעצר עכשיו - אנחנו נהיה במצב בלתי אפשרי מיד אחרי מערכת הבחירות.
עדיין לא יצאה קריאה ממפלגות כמו כחול לבן או העבודה בנוגע לתיק החינוך, וזו אולי הדרישה הכי חשובה שהמחנה הממלכתי חילוני צריך לדרוש עכשיו - שתיק החינוך לא ילך לידיים של מישהו שרוצה לעשות הדתה במערכת. יש להבין כי החינוך הממלכתי־דתי מוגן על ידי מועצת חמ”ד, כך שכל ההשפעה של השר היא על החינוך הממלכתי, ולכן מגיע לזה שר ממלכתי.
השר החדש שייכנס למשרד צריך לעשות מעט רפורמות, אבל שיהיו עמוקות וארוכות טווח. הרפורמה האחרונה שבוצעה מתחילתה ועד סופה הייתה הרפורמה שעשיתי ב־2007 עם “אופק חדש”. היא תוככנה לאט ובוצעה לאט – אבל במלואה, והוטמעה באופן מסודר מאוד. חשוב להחליט החלטות מעטות אך מהותיות ולתקצב אותן בבסיס התקציב ולטווח ארוך, כדי שההחלטות שיתקבלו היום יישארו חלק מהמערכת גם בשנים הבאות.
הנושאים המרכזיים שיש לעסוק בהם כיום הם טיפול בפערים החברתיים־כלכליים וטיפול בתודעה האזרחית: כולנו אזרחי מדינה אחת. יש להחדיר ערכים של ערבות הדדית ושותפות, גם יהודים וערבים, גם חילונים ודתיים. הדברים החשובים האלה, שכאילו מדברים עליהם הרבה בפוליטיקה, אינם באים לידי ביטוי במערכת החינוך והגיע הזמן שהם יהיו חלק מהמערכת. בכירי המשרד בשנים הקרובות יצטרכו לעסוק במעט דברים ויותר בתכנים. לא צריך רפורמה כל שעה אלא אחת גדולה, פשוטה, מוטמעת היטב ובעיקר מתוקצבת היטב.
הכותבת היא נשיאת מכללת שנקר ובעבר שרת החינוך מטעם מפלגת העבודה