רבים הסובלים מהשינויים שנוצרו במערך התחבורה, ובמיוחד האוכלוסייה המבוגרת. נוסעים שהיו רגילים להגיע בקו אחד למחוז חפצם, נאלצו לנדוד מקו לקו ולהחליף כמה אוטובוסים. עקב הקושי בהתניידות המייגעת בין אוטובוסים מעטים ועמוסים, רבים החליטו לוותר על התחבורה הציבורית. שכונות שלמות גם נותקו מקווים ישירים ליעדים שונים בתל אביב שהיו קודם, בהם יעדים מרכזיים למוסדות רפואיים. מבוגרים רבים נאלצים, לדוגמה, לקחת מונית ספיישל מפרוורי העיר למגדל המאה בתל אביב. השינויים לרעה גררו ביקורת קשה ובריחת נוסעים.
"חשבנו שכמו שבלונדון מחליפים קווים של הרכבת התחתית, נוסעים יחליפו קווי אוטובוסים בתל אביב רבתי. אבל תל אביב היא לא לונדון וטעינו", הסביר לי בזמנו אחד המעורבים במערך הארגון דאז, שהפך עבור רבים את הנסיעה בתחבורה הציבורית בתל אביב לסיוט.
במשך השנים נוספו עשרות קווים חדשים טלאי על גבי טלאי, אבל נוסעים ותיקים מתגעגעים לימים שלפני הרה־ארגון. יש שסבורים שזה היה הצומת שממנו החל כדור השלג של התחבורה הציבורית בגוש דן להידרדר, עד ליציאה משליטה.