"לא מוכן למות כשמכנים אותי בוגד", אמר עד המדינה לשעבר מיקי גנור. למה כל כך קל לאנשים לכנות מישהו בכינויים קשים כמו "בוגד"? למה כל כך קל לאנשים להאשים? להשמיץ?

לאחר שגנור חזר בו מעסקת עד המדינה, נעצר, חש ברע והובהל אל בית החולים, מיד צצו "נשמות טובות" שטענו כי הוא חש ברע רק כדי שלא ייאלץ לבלות את הלילה בתא המעצר. מאיפה הם יודעים? האם לא ייתכן שבאמת חש ברע?

בלי קשר, כי אני לא יודע מה הייתה האבחנה במקרה של גנור, אבל האם שמעתם על תסמונת "טאקו טסובו", תסמונת הלב השבור? הלוקים בתסמונת זו מפתחים סימנים פיזיים של התקף לב כתוצאה מהיחלשות משמעותית, אך זמנית, של שריר הלב בשל לחץ נפשי כבד. התמונה הקלינית בתסמונת הזו מראה עלייה ברמות האנזימים הפתולוגיים האופייניים להתקף לב ושינויים באק"ג. ללא טיפול יכולה תסמונת זו גם לגרום למוות.

שני פסיכיאטרים, תומס הולמס וריצ'רד ריי, הרכיבו סולם של 43 אירועי חיים מלחיצים על מנת לבחון אם אירועי לחץ בחיים יכולים לחזות התפתחות מחלה בעתיד (והסתבר שכן), אבל אנחנו ערים גם לקשר המיידי והברור בין מצבי דחק לתחלואה.

לא היה מזיק אם כולנו היינו מפגינים פחות שיפוטיות, פחות נטייה לצאת במסקנות חפוזות כשמדובר באנשים אחרים. הקשר בין גוף ונפש משפיע על כולנו. אז קצת חמלה, רבותי.

ברקע עדותו של מיקי גנור: למה קל כל כך להאשים מישהו בבגידה?

לא היה מזיק אם כולנו היינו מפגינים פחות שיפוטיות, פחות נטייה לצאת במסקנות חפוזות כשמדובר באנשים אחרים. הקשר בין גוף ונפש משפיע על כולנו