צריך להכניס קצת פרופורציה לפרשה הידועה בשם "הצוללות הגרמניות למצרים". למיטב ידיעתי והבנתי, לפנינו אחד מסיפורי אלף לילה המקסימים. וזאת הגרסה האחרונה של הסיפור.
 

שתי הצוללות הראשונות שרכשו המצרים מהגרמנים בתחילת העשור הנוכחי היו "ישנות", דגם רגיל. הכל אצלנו ידעו על העסקה. התנגדנו למכירה, אך הסכמנו לה לבסוף.
 

כאשר לקראת מחצית העשור המצרים ביקשו לרכוש שתי צוללות גרמניות נוספות, שר הביטחון התנגד נחרצות, כמו כל ראשי מערכת הביטחון. למה? כי הפעם מדובר היה בצוללות מתקדמות, "אסטרטגיות". כלי מלחמה המסכנים את העליונות האיכותית של חיל הים שלנו. צוללות שפוגעות קשות בביטחון ישראל. 
 

אבל אז ראש הממשלה נתן את הסכמתו לגרמנים למכור למצרים את הנשק ה"אסטרטגי" הזה, בלי שראשי מערכת הביטחון שלנו ידעו על כך. מדוע עשה כך? יש מי שצועק כבר שמדובר בשחיתות, אפילו בגידה, וחובה לחקור.

תופעת המידור אצלנו אינה יתומה. נתניהו. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

אז כמה הערות לסיפור הזה בגרסתו האחרונה, לפי שעה. הראשונה והכי מהותית וחשובה: אין שום הבדל בין שתי הצוללות שהמצרים רכשו מהגרמנים בתחילת העשור לבין שתי הצוללות שרכשו במחצית העשור. הסיפור כאילו הראשונות היו רגילות והשניות מתקדמות הוא קשקוש הנובע מבורות או זדון או צירוף של שניהם. 
 

כל ארבע הצוללות שרכשו המצרים משתייכות לדגם הצוללת הגרמנית לייצוא מסוג 209/1400. זהו הדגם החדיש ביותר, הנמצא גם בידי טורקיה (שמונה צוללות), ישראל ומדינות רבות נוספות. מה שמייחד אותו הוא לא רק הגודל שלו, אלא המערכות שבו: החשובה שבהן היא מערכת המאפשרת לצוללת לשהות יותר זמן מתחת למים ללא תלות בחמצן חיצוני (מערכת AIP). בנוסף, הצוללת יכולה לשגר טילי הרפון אמריקאים, בצד טילי טורפדו מתקדמים ביותר, ולפזר מוקשים ימיים. 
 

כאשר המצרים חתמו סופית על העסקה לקבלת שתי צוללות כאלו ב־2011 (הדיונים התחילו עוד לפני 2009), נוצר מתח בין שתי המדינות. כנראה שבסוף המתח התפוגג. שתי הצוללות המצריות הוכנסו לשירות מבצעי בסוף אוקטובר 2017. השתיים האחרות, שבנייתן התחילה ב־2015, נמצאות עדיין במספנות הגרמניות.
 

האם הצוללות הגרמניות שבידי המצרים פוגעות בביטחון ישראל? האם יש בהן אולי משום אפשרות של איום גרעיני? ממש לא. האם הן מהוות איום על חיל הים הישראלי? כן, בהחלט. בדיוק כמו שכל הצי המצרי הגדול, המתעצם והמודרני מהווה איום. בדיוק כמו שטילי הרפון אוויר־ים שארצות הברית ציידה בהם את מטוסי אף־16 המצרים מהווים איום. וכמו שכ־1,300 טנקי אברמס אמריקאים של השריון המצרי מהווים איום על צבא היבשה שלנו. הכל בפוטנציה, כל עוד מצרים אינה מדינת אויב. כרגע מצרים נמצאת בשלום עם ישראל ובשיתוף פעולה ביטחוני עמה.
 

איני יודע למה מידר נתניהו את מערכת הביטחון מהסכמתו למכירת שתי הצוללות הנוספות במחצית העשור. אבל תופעת המידור אצלנו אינה יתומה. את רבין מידרו תחילה משיחות אוסלו ואת הרמטכ"ל והמודיעין עד סופן. ברק מידר את הקבינט ואת כל קציני המטה הכללי מהמועד המדויק של היציאה מלבנון. היו להם, לדעתם, סיבות טובות לעשות זאת. לא בגידה, לא שחיתות.