הבחירות הקרובות אינן משאל על בנימין נתניהו. הן אינן משאל עם על בני גנץ, שכמעט אינו מוכר למרות כ־40 שנות שירותו בצבא. הבחירות הקרובות לא עוסקות במדיניות. מפלגות השמאל אינן חותרות לשלום קונקרטי ומיידי, שלפחות המרכז מכיר בחוסר מעשיותו, וחרף הרטוריקה, מפלגות הימין אינן חותרות לגל של התנחלות קונקרטי ומיידי.
בכלל, קשה לכנות את מדיניות ראש הממשלה בתואר ימנית. בניגוד לרטוריקה האקטיביסטית, ראש הממשלה נמנע מלתקוף את תוכנית הגרעין האיראנית בעיתוי האופטימלי (בין השנים 2011־2013), ואת תוכנית דיוק הטילים של חיזבאללה, אף ששתי התוכניות האלה חצו את הקווים האדומים ששרטט. מדיניות הממשלה כלפי רצועת עזה היא נכונה אך אינה תואמת את המצעים הלוחמניים של המפלגות המרכיבות אותה.
התפנית במעמדה של ישראל בעולם אינה נובעת מווירטואוזיות אישית של ראש הממשלה ומה"מפסיקים להתנצל" של ראש הימין החדש. התפנית נובעת משתי סיבות: ניסיונות החדירה של איראן וטורקיה למרחב הערבי, שיוצרים אינטרס ערבי־ישראלי משותף בבלימתם, וטכנולוגיית הפצלים ששינתה את משק האנרגיה העולמית. כל ממשלה סבירה הייתה רוכבת על גלים אלה.
גם המדיניות הכלכלית של הממשלה הנוכחית אינה ימנית. בניגוד לרטוריקה, נטל המס הכולל עולה, הממשלה הופכת גדולה יותר ויותר, והרגולציה הופכת כבדה יותר.
מהצד השני של המתרס, כחול לבן החדשה מהווה חיבור אקלקטי ובלתי קוהרנטי בין אישים מכל קצות קשת המדיניות, וקשה מאוד לנחש מה תהיה מדיניותה אם תנהיג את הקואליציה הבאה.
כל זה אינו משנה. הבחירות, כאמור, אינן עוסקות באישים או במדיניות. הבחירות הקרובות עוסקות בשאלות הרבה יותר חשובות ועמוקות: זהות המדינה והציוויליזציה שלה. בבחירות הקרובות נכריע אם ישראל תשמור על זהותה המכוננת כמדינה עברית, ממלכתית, דמוקרטית ומערבית, או תשלים את תהליך הפיכתה למדינה משיחית, דתית־גלותית, המשתלבת במזרח התיכון, ולא במובן החיובי של המונח.
הבחירות הקרובות הן משאל עם על אופי מערכת המשפט: ממלכתית, עצמאית ומערבית, או כנועה, פחות ליברלית ובהדרגה דתית. זהו משאל עם על דרך מינוי השופטים העליונים, על פסקת ההתגברות, על חוקי היועצים המשפטיים, הגיור, המרכולים, איסור תעודת כשרות אלטרנטיבית וסמכות אזרחית לבתי דין רבניים, ועל שלילת זכויות קנייניות של אישה בידי דיינים.
הבחירות הן משאל עם על מערכת החינוך: חזרה לממלכתיות או התפרקות לזרמים, תוך הגברת ההדתה בחינוך החילוני. זהו משאל עם על השינוי שהנהיג שר החינוך בדמויות המופת הנלמדות בבתי הספר: המעבר מהקיבוצניק, הפלמ"חניק, השופטת והטייסת, אל רבנים ושלל דמויות מימי הביניים בגלויות השונות. זהו משאל עם, האם יעודה של מערכת החינוך הוא לייצר את מצטייני אומת הסטארט־אפ החדשנית או חרדים חסרי הכישורים הדרושים במאה ה־21.
הבחירות הקרובות יכריעו אם נחזור לדרך הממלכתיות, כור ההיתוך, המצוינות והדמוקרטיה המערבית, או שמא תמוסד ההתפרקות לזרמים, כתות ושבטים, ותכונן הרפובליקה השנייה, שתהיה יצוקה מתבנית מזרח תיכונית.