להיות זבוב על הקיר זהו חלומו של כל עיתונאי הנמצא מחוץ לחדר סגור, שבו מתקיימות שיחות חסויות או נופלות החלטות גורליות. הייתי כמו זבוב כזה כאשר שני מנהיגים דגולים קיימו שיחות בארבע עיניים, אם לא מחשיבים את העיניים שלי.

בשנת 1984 עברתי ממערכת העיתון למערכת השלטון: נעניתי להצעתו של ראש הממשלה יצחק שמיר לשמש כיועצו ודוברו הפוליטי. כמה חודשים קודם לכן התפטר קודמו מנחם בגין, כי חש ש”אינו יכול עוד”, ופרש מהחיים הפוליטיים. התדהמה הייתה רבה, כמעט כמו תדהמת ניצחונו ב־1977, כאשר לאחר 29 שנה של אופוזיציה לוחמנית חולל את המהפך הפוליטי והיה לראש הממשלה הראשון ממחנה הימין.

עברו כ־36 שנה מאז תום שלטונו של בגין ו־27 שנה מאז פטירתו, והנה שוב הוא שחקן בולט בפוליטיקה, לקראת הכרעת הבוחרים מחר, בהצבעה לכנסת ה־21. תמונתו, אישיותו ופועלו מהווים חלק מהקמפיין של כמה מפלגות, מימין ומשמאל, גם כאלו שהמצעים שלהן מנוגדים לחלוטין. “הליכוד של היום זה לא הליכוד של בגין”, מטיחים בנתניהו כמה מיריביו, מתוך שכחה איך גידפו את בגין בחייו.

יש צביעות בגיוסו הווירטואלי של בגין לתמיכה במפלגות שהוא לעולם לא היה תומך בהן. אין חולק על כך שהוא היה דמות מופת, איש עקרונות, צנוע בהליכותיו, רודף שלום ודבק בזכות הבלתי מעורערת על ארצנו. אצלו לא הייתה סתירה בין כל אלה. רדיפת שלום אינה נחלת השמאל. כשאתה רודף שלום ומשיג שלום, אינך פועל בניגוד לאמונתך. לדידו של בגין, אתה אף מחזק בכך את אחיזתך במולדת ההיסטורית.

למען השלום בגין ויתר על סיני, אבל לא ויתר בירושלים, ביו”ש וברמת הגולן. בימיו אוחדה ירושלים, חוקק חוק הגולן והועמקה ההתיישבות ביהודה ושומרון. ההסכם עם מצרים לא מנע ממנו לצאת למבצע צבאי בלבנון למען שלום הגליל ולהורות על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק.

מעטים היו המבקרים בבית ראש הממשלה לשעבר בשנות הסתגרותו. כך רצה וכך הנחה את מזכירו הנאמן יחיאל קדישאי. ראש הממשלה המכהן היה אצלו אורח של קבע. אחת לחודש היה שמיר מגיע אל הבית ברחוב יפה נוף ומסתגר לשעה קלה עם בגין. שני ראשי ממשלה, שני ראשי ארגוני המחתרת הלוחמים בבריטים בתקופת המנדט, משוחחים באפלולית החדר עמוס הספרים. איזה עיתונאי לא היה רוצה להיות זבוב על הקיר במעמד הזה?

נלוויתי לשמיר. בגין שש לקבל גם את פניי בשל ההוקרה שהייתה לו לאבי־מורי. שניהם נתנו בי אמון, על אף הרקע העיתונאי שלי. כך הייתי לזבוב, צופה מן הצד, מאזין בשקיקה לשיחות השקטות והמרתקות, כאשר בגין החלוש בעיקר האזין.

לא כאן המקום להרחיב על מה שוחחו שני האישים. אומר רק זאת: אני זוכר כיצד בגין חיזק את שמיר על דרך הנהגתו. וכך אמר: “טוב אתה עושה, ראש הממשלה, שאינך מוותר ביהודה ושומרון. אלה הם חבלי המולדת שלנו, ששוחררו במלחמת הישע, ומדינה פלסטינית אסור שתקום”.

נושא אחד היה מוסכם לגמרי בין ראש הממשלה לשעבר וראש הממשלה המכהן: שלמות המולדת ואי־הקמת מדינה פלסטינית. בגין בשום פנים ואופן לא ראה בנסיגה מכל סיני תקדים ליהודה ושומרון. אני מניח שלא על כך תפארתה של מרצ כשהיא מעלה על נס את זכרו.

הבחירות שבשער רחוקות מאוד מהסגנון של בגין ושמיר, אבל בעיות היסוד של עתיד המדינה נותרו. הבוחרים צריכים להבין כי עם כל הכבוד לנושאים כמו טוהר מידות, פקקים ומנהיגות חדשה, ההכרעה מחר היא בנושא שלא הובלט מספיק: האופן שבו ישראל תתנהל מול אויביה, איראן, חיזבאללה, חמאס ואש”ף.

הבחירות יחרצו את עתיד ארץ ישראל וההתיישבות בה, בעיקר לנוכח תוכנית טראמפ לשלום שנמצאת באופק. בעיקר מסיבה זו, אילו בגין היה עמנו היום, הוא היה לדעתי שם בקלפי פתק של מחל, ומייחל לכך שיהיו בקלפיות הרבה פתקי מחל. למען ארץ ישראל, למען ההתיישבות, למען משא ומתן אחראי לשלום, למען הביטחון וכדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית.