זהו מסע שהצועדים בו משאירים מאחור את תחושות העלבון, ההשפלה והשאיפה לנקמה. "מצעד החיים" שנערך אתמול, מאושוויץ לבירקנאו, הוא יותר מהכל מסע של כבוד וגאווה. את מסלול הייאוש והמוות הזה, שהיה דרכם האחרונה של כל כך הרבה חפים מפשע, מילאו למשך מספר שעות קולות אחרים לגמרי של ילדים, בני נוער ושורדי שואה, שהגיעו מעשרות מדינות בעולם - ממרוקו, ממקסיקו, מפולין, מישראל, מארה"ב ועוד, אחרי שביקרו בבלוקים הרצחניים וניסו לדמיין את הבלתי נתפס שקרה כאן באחת התקופות האפלות ביותר שחוותה האנושות.

רגעים קטנים ומרגשים הפכו את המסע הזה לבלתי נשכח. שורדי שואה שמגיעים למקום כשהם מתקדמים צעד־צעד, לאט ובטוח, כדי לשוב ולהתמודד עם עברם. בני נוער יהודים ונוצרים, שהתוודעו אלה לאלה בהליכה אינסופית במחנה ההשמדה העצום, שנראה שלו ורגוע, אך הריסותיו מסגירות את הסודות הקשים, את הזוועות.

את המצעד עצמו, לאורך 3.2 הקילומטרים שבו, הובילו שגרירי או"ם מרחבי העולם, בהם שגריר ישראל דני דנון, שגריר ארה"ב דיוויד פרידמן, נציגי הפטריארכיה היוונית, יו"ר הסוכנות היהודית יצחק (בוז'י) הרצוג ועוד.

"74 שנים לאחר המלחמה הנוראית הזאת היהודים שוב אינם בטוחים", אמר הרצוג לאחר המצעד. "יהודים לא יכולים להירצח בפיטסבורג ובסן דייגו או בכל מקום אחר. אני קורא למנהיגי העולם להיאבק באנטישמיות המשתוללת בעולם כולו".

הנאום של הרב ישראל לאו, שלא החמיץ אף לא מצעד מאז התחלתו לפני כשני עשורים, נגע באנשים רבים לאחר שהודה לפטריארך היווני על הצלת יהודים רבים והתייחס גם לאירועים האנטישמיים האחרונים. "מדוע רצח הצעיר מסן דייגו, ג'ון ארנסט, את היהודים בבית הכנסת? למה לקחת חיים?", אמר. "המלחמה באנטישמיות היא לא מלחמה הגיונית, היא מלחמה בשיגעון. צריך פסיכולוג לשם כך. אנחנו עם נצחי, יש לנו המשכיות משלנו העוברת מדור לדור. חרף אושוויץ־בירקנאו, אנחנו נמשיך להתקיים. עם ישראל חי".

יהודה פוליקר ב"מצעד החיים". צילום: יוסי זליגריהודה פוליקר ב"מצעד החיים". צילום: יוסי זליגר

השגריר פרידמן אמר על במת הטקס: "אין מילים שיכולות לתאר את הניצחון של העם היהודי, ששב והחיה את עצמו במולדתו העתיקה, במדינת ישראל. אני ניצב כאן בפני מכונת ההשמדה הזדונית, הנוראית והשטנית הזו. אני רק יכול לקוות שאלו שהלכו כאן לעולמם נמצאים במקום טוב יותר ואינם סובלים שוב.

ברצונו לבטא את התחייבותה של ארה"ב - לא נאפשר לאנטישמיות להופיע בשום מקום בעולם. כמו שאמר הנשיא טראמפ, אלו השואפים לחסל את העם היהודי, בעצמם ימצאו את מותם ואת סופם. לעולם לא נשכח את אלו שאיבדו את חייהם בשואה. לעולם לא נסלח לאלו שביצעו את מעשי הזוועה האלו".

ניצול השואה אדוורד מוסברג בן ה־93, שהגיע כהרגלו למצעד החיים לבוש במדי האסיר שלו, עלה על הבמה וביקש להפסיק את השימוש הפוליטי בשואה. ניצולי שואה עלו וקראו "קדיש" מצמרר, ויהודה פוליקר, בן לניצולי השואה שפקדה את סלוניקי, שר את "אפר ואבק" ואת "סלוניקי".

ובתוך כל אווירת האבל הזו צצו לפתע אנשי חב"ד, שהציעו לאנשים להניח תפילין מחוץ לאחד הבלוקים שבמחנה ונענו בהתרגשות רבה. תמונה בלתי נתפסת במקום שבו הושפלו יהודים בגלל דתם בלבד.

זהו מסע לפולין של המאה ה־21, המנסה להקהות, ואולי אף לטשטש את חלקה ברצח היהודים שחיו בה, ששולח אותות אזהרה לאחר דוח האנטישמיות הקשה, וגם משגר הצהרה על כך שהמלחמה בגזענות חייבת להיות אקטיבית יותר. היטיב להגדיר אותו שמואל רוזנמן, יו"ר "מצעד החיים": "הבליל של האנשים שנפגשים מכל רחבי העולם ומחליפים מילים - זה מה שחשוב כאן. הסימן החזק הוא להגיד 'לא' לאנטישמיות. 40 מיליון איש נחשפים לאירועי 'מצעד החיים'. העם היהודי צריך להבין שאם הוא לא יילחם, הוא יובל לאבדון".

אסף נחום, שליח "מעריב" ל"מצעד החיים"