בעיצומו של סבב נוסף ברצועת עזה, נותרו שוב נפגעי החרדה מחוץ לכותרות ולדיווחים השוטפים. כל אזעקה שנשמעת וכל טיל שפוגע בשטח פתוח, במוסד ציבורי או בבית עלולים להוביל לפגוע חרדה, שהפך שקוף לחלוטין במציאות של ימינו. החשיבה הישראלית התרגלה לרעיון כי כל עוד אין הרוגים או פצועים בגוף, אז לא קרה שום דבר. אך האם באמת ניתן וראוי ליצור היררכיה בין פצוע גוף לפצוע נפש?

לצד החברה אשר יוצרת העדפה לסוגי פציעות שונות, ממשלת ישראל למעשה תומכת כלכלית בקו מחשבה זה. פיצוי כספי וסיוע טיפולי לנפגעי חרדה כמעט שלא קיימים היום. קל יותר לברוח מאחריות כאשר הפציעה היא פנימית. האנשים השקופים, נפגעי החרדה, נותרים לבדם במערכה רק כיוון שפגיעתם אינה נגלית לעין, אינה ניצבת בראש רשימת הפגיעות החמורות ואינה נחשבת כזו בעיני הציבור והחברה.

אז מי הם נפגעי חרדה? אנשים שהיו נוכחים באירוע טראומתי שכלל איום ממשי על שלמותם הגופנית ו/או הנפשית. כתוצאה מכך, הם מראים תגובות פיזיות, התנהגותיות ורגשיות של חרדה, בדמות רעד, הזעה, דפיקות לב מואצות, עילפון, צעקות, קיפאון במקום, פחד עז, תחושת חוסר אונים ובכי.

אף על פי שלא נפגעו מטיל או בפיגוע, או שאפו את עשן בלון התבערה, הפגיעה הפנימית תשנה את חייהם, שכן הם לא ישובו להיות כפי שהיו. לנפגעי חרדה אין צורה חיצונית שונה מאלה שסביבם. אך ככל הנראה הפציעה הנפשית תזכה לאיפור כבד והסתרה כדי לנסות ולשוב לחברה.

פגיעת חרדה, עבור מרבית האוכלוסייה, נחשבת כזעזוע רגעי שחולף ביום למחרת. אך רגע הפגיעה עלול לגרום לנכות נפשית של ממש, תוך מאבק יומיומי בניסיון לנהל אורח חיים נורמטיבי, כפי שהיה קודם לכן.

הפתרונות המונחים על השולחן אינם מספיקים. קיימים מרכזי סיוע וחוסן, גם בדרום הארץ ובסביבת עוטף עזה, אך רשימת ההמתנה ארוכה והעומס יוצר תורים רבים וטיפולים מוגבלים.

רק פתרון מדיני אמיתי עשוי להשיב את השקט והשגרה לתושבי עוטף עזה והסביבה. עד אז, ימשיכו להתמודד נפגעי החרדה עם טפטופים וסבבי הסלמה חוזרים וצפויים.

נפגעי החרדה נדחקו לחצר האחורית של החברה הישראלית. עליהם לחיות בקושי ובחשש בלתי פוסקים. על הממשלה החדשה, המתגבשת בימים אלה, לייעד תקציבים באופן מיידי על מנת לסייע להם - והמספרים עולים מדי יום. הם אינם שקופים, הם חלק מאיתנו.

הכותבת היא מנכ"לית משותפת של מרכז אלה להתמודדות נפשית עם אובדן