ייאמר מיד: כל פגיעה בבית המשפט העליון ובסמכויותיו היא פגיעה מהותיות בדמוקרטיה הישראלית. אם מסתכלים על בית המשפט העליון של היום, בהשוואה לבתי משפט עליונים אחרים במדינות דמוקרטיות אחרות, אזי אפשר לומר שהוא כמעט לא מתערב בפוליטיקה ובחקיקה. מספר הפעמים שבהן הוא ביטל חוקים הוא קטן באופן משמעותי ממספר הפעמים שבתי המשפט העליון הגרמני, הקנדי או האמריקאי ביטלו חוקים.
 

אין בית משפט עליון בעולם כולו, במדינות דמוקרטיות ולא דמוקרטיות, שאישר הריסת בתים של קרובים של חשודים בפעולות טרור. לכן הצגת בית המשפט העליון כאויב הדמוקרטיה מנוגדת לתפיסות הבסיסיות שעומדות ביסודה של מדינת ישראל. זו תמונה מעוותת. הדבר היחיד המאזן את שלטון הרוב זו המערכת המשפטית. הוגי המדינה בנו מערכת משפטית לתפארת וגם נתנו לה עצמאות. בתקופת ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון נתנו לבתי המשפט עצמאות עצומה, וזאת דווקא בזמן כהונתו של מנהיג כריזמטי, שיכול היה לעשות ככל העולה על רוחו.
 

כיום, בתנאים הנוכחיים במדינה, כשרמת השחיתות והלכלוך בפוליטיקה היא חסרת תקדים בהיסטוריה הישראלית, מערכת משפטית חזקה ועצמאית חיונית עוד יותר. כל פגיעה בה יכולה לסכן באופן מהותי את היותה של ישראל דמוקרטיה. מה שמצטייר מהמהלך שמנסה ראש הממשלה בנימין נתניהו לקדם - שכולל את הריסת המוסדות הוותיקים של המדינה - כדי למלט את עורו מהעמדה לדין, זה דבר שקורה בדיקטטורות. שם, מנהיג מרים את עצמו מעל החוק, בניגוד לעיקרון השוויון בפני החוק ושלטון החוק. נתניהו עושה מה שאף אחד מקודמיו לא עשה – מנסה להרוס את המערכת כולה, כדי להציל את עורו.
 

בהיבט הרחב לא מדובר על חקיקה של הכנסת, אלא על החלטות של שרים, העלולות להיות מונעות משיקולים אישיים, שחיתות, העדפת מקורבים. אם אין מחסום וביקורת על ההחלטות האלה, הן יהיו הרבה יותר גרועות וקיצוניות ולא יהיה שלטון חוק במדינת ישראל. 
 

הכותב הוא דיקן הפקולטה למשפטים לשעבר באוניברסיטת חיפה