הטענה כי ההנהגה נושאת ומייצגת את התרבות הפוליטית של האומה ומחויבת לנורמות דמוקרטיות, הרבה יותר מאשר ההמון, אינה נכונה בהקשר הישראלי. היא הייתה נכונה עד 2015, אז נבחר בנימין נתניהו לכהונה רביעית כראש הממשלה. דומה כי הסכנה הטמונה בהתפתחות חברת "ההמון" ובערעור היציבות הדמוקרטית בישראל נובעת דווקא מלמעלה, מראש הממשלה עצמו.

אומנם פשוטי העם נוטים להעריץ מנהיגים ולהופכם לדמויות פולחן. בכך אין חדש. די להיזכר בתופעות ההערצה למנחם בגין שחרגו בהיקפן מהסגידה הנוכחית לנתניהו. אבל ההבדל היה תמיד בפער בין הקולות והמאוויים של ההמון, שמאופיין לא אחת בפרץ רגשות ואינסטינקטים אוטוריטריים, לבין ההנהגה המתעלת בדרך של סובלימציה את הדחפים הלא מרוסנים של האספסוף.
 

שלא כמו רבים מחסידיו העיוורים שבזים למוסדות דמוקרטיים, דאג בגין האב, כמו גם האבות המייסדים של גח"ל (ולימים גם הליכוד), לשמור על ממלכתיות, להגן על בית המשפט העליון, לכבד את שלטון החוק, ולהימנע, עד כמה שניתן, מפגיעה בחופש הביטוי ומרמיסת זכויות המיעוט. שלא כמו בגין, נתניהו צמצם פערים. הוא כבר לא מגן הדמוקרטיה; הוא שומר על האספסוף ומייצג אותו.

בנאומיו חוצבי הלהבות בעולם נתניהו מדגיש כמה ישראל היא אומת סטארט־אפ, מתגאה בשמירה על זכויות הקהילה הלהט"בית (אף שהוא נמנע מקידום זכויותיה) ומתהדר בהישגיה המדעיים והאקדמיים. אולם, הלכה למעשה הוא מפנה את העורף למחנה הדמוקרטי, החילוני ברובו, שנמנה על אותן קבוצות והישגים.

 תיירים וישראלים על חוף הים של תל אביב. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90 תיירים וישראלים על חוף הים של תל אביב. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 

אין זה מקרה שהמיעוט החילוני־הליברלי בישראל חרד מכוונת נתניהו להפקיד בידי בצלאל סמוטריץ' או נציג אחר של הימין החרד"לי את תיק החינוך, ולמנות את יריב לוין לתפקיד שר המשפטים. אין צורך לפרט מה מקור החרדה. הדעות ההומופוביות והגזעניות של סמוטריץ' ידועות לכל, בעוד הצורך האובססיבי של שר המשפטים המיועד, כך לפחות על פי ההערכות של פרשנים פוליטיים, לסרס את הרשות השיפוטית הוא כמעט משאת נפש.
 

נתניהו החדש הכריע: הוא מעדיף את האספסוף על פני המחנה הדמוקרטי. הוא מרגיש נוח יותר בחברת האורתודוכסיה הדתית, הלאומנית ושונאת הזרים של מדינת יהודה, על פני הזרם האזרחי, הליברלי, החילוני והדתי של מדינת ישראל הדמוקרטית. נתניהו לא הותיר ברירה למחנה הדמוקרטי, שהפך למיעוט מוכה ומוחלש. על מחנה זה לאמץ את המדיניות של המיעוט החרדי ולתבוע אוטונומיה תרבותית, שהביטוי הבולט שלה הוא עצמאות מוחלטת לבתי ספר המשתייכים לזרם הממלכתי.
 

על תל אביב, בירת המדינה הדמוקרטית, מוטלת החובה להוביל את נס המרד והעצמאות. לקדם תחבורה ציבורית בשבת, לאפשר מכירת בשר ומזון מכל סוג בכל עת (גם בפסח), ולאפשר לכל הגופים והזרמים את חופש ההתאגדות, התנועה והביטוי המוחלטים - כיאה לעיר ליברלית שמקדשת את החירות ושוויון ההזדמנויות לכולם. זו תהיה התשובה הנכונה לנתניהו - הנציג החדש של האספסוף.


הכותב הוא מומחה ומרצה לתקשורת פוליטית