הישרדות גבעת רם - כך תיראה הכנסת ה־21. כמו בכל פרק, החסינות היא העיקר, אז צאו לדרך. המשימה בעיצומה, ותגיע בקרוב לישורת האחרונה. חוק חסינות כנראה לא יהיה, אבל הגשת הצעת חוק לתיקון חוק החסינות על ידי אחד מנאמניו הטריים של ראש הממשלה, ח"כ מיקי זוהר, נועדה להכשיר את הקרקע לשימוש בחוק החסינות הקיים. החוק שתוקן ב־2005 קובע כי אם "ייגרם נזק של ממש בשל ניהול ההליך הפלילי לתפקוד הכנסת או לוועדה מוועדותיה או לייצוג ציבור הבוחרים", אזי תיוותר החסינות על כנה ולא תתאפשר העמדה לדין. ובנימין נתניהו, שאך זה גרף 35 מנדטים, יוכל לטעון כי העמדה לדין נוגדת את הסעיף המפורש הזה. 

אם זו האסטרטגיה, על מה יצא קצפם של אנשי ראש הממשלה על העצה הטובה שנתן להם גדעון סער בחדשות 12? הרי זה בדיוק מה שאמר. המשך חוק החסינות הקיים קובע כי "אי־ניהול הליך כאמור, בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה, לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי". אז נא להתכונן.

על זה הולך להתקיים הוויכוח שיחצוץ שוב בין שמאל וימין. האם העבירות שמיוחסות לנתניהו בכתב האישום חמורות? מי קובע מה חמור? האם זה רק בעיני המתבונן? אנשי ראש הממשלה ונאמניו בתקשורת ובטוויטר יגויסו לקבוע כי העבירות אינן חמורות כלל, וכי החקירה לא נוהלה בתום לב אלא מתוך מטרה להפיל את ראש הממשלה.
 

ראש האופוזיציה 

הקרב על החסינות הוא גם מבחנה הגדול ביותר של האופוזיציה, ובעיקר של מפלגת כחול לבן. יאיר לפיד ועפר שלח נטלו על עצמם אתגר גדול. הם לקחו ברצינות את דבריו של בני גנץ כי האופוזיציה תשתמש בכל הכלים על מנת להיאבק בכוונת נתניהו להפוך את לשכת ראש הממשלה לעיר מקלט. גנץ דיבר על מאבק פרלמנטרי, משפטי, תקשורתי וציבורי ברחובות. אמר, אך לא בטוח שלכך באמת כיוון. בני מדבר, אבל יאיר עושה. מחר, מוצאי שבת, תעמוד כחול לבן במרכזה של הפגנת הארגונים האזרחיים והפוליטיים נגד הפגיעה במערכת המשפט וחסינות ראש הממשלה. 
 

בכחול לבן הולכים על ביצים. כלפי חוץ משדרים עסקים כרגיל, אבל מבפנים האווירה לא רגועה. פערים בטמפרמנט, כך מגדירים זאת גורמים בסיעה. לפיד ושלח מסתובבים עם פתיל קצר, נדמה ששניהם מחכים לקרב האגרופים מול נתניהו. לעומתם, חבריהם לקוקפיט גנץ וגבי אשכנזי שומרים עדיין על הממלכתיות שניסו להוביל בקמפיין, ולדידם לא נכון לצאת לקרבות ראש בראש עם המנוסה בפוליטיקאים. 
 

לפיד מכהן כראש האופוזיציה בפועל. לחברי יש עתיד אין הסבלנות ולא הממלכתיות. הם רואים כבר ארבע שנים כיצד החוקים שהם העבירו קדנציה אחת לפני כן הולכים ונמוגים, ובמקביל את נתניהו הולך ומסתבך פלילית תוך שהוא מתעצם פוליטית־ציבורית. אחד הדגלים העיקריים של יש עתיד בשש שנותיה בכנסת הוא השוויון בנטל. בג"ץ יש עתיד בנושא הוא שהביא אותנו לרגע הנוכחי: עדיין אין חוק גיוס מוסכם, והסוגיה הביאה לסיום דרכה של הממשלה היוצאת. הבג"ץ של יש עתיד שינה את המציאות גם בסוגיית ריבוי משרדי הממשלה ומינוי סגני שרים ללא שר מעליהם. בדיוק את הכוח הזה של בג"ץ רוצה הקואליציה הבאה לשרש. כפרלמנטרים שיודעים מה מגבלותיה של אופוזיציה פרלמנטרית, את זה לפיד ושלח לא יכולים לקבל. 
 

נדמה שלפיד ושלח עדיין לא הצליחו לגייס את גנץ למאבק. הוא חושש. עיקר החשש שלו ושל יתר חבריו לחוסן לישראל הוא שזה יכול לסבך את המפלגה החדשה ברחוב. הרי בכל הפגנה עשוי לצוץ השלט הבעייתי שיגנה את נתניהו בצורה מכפישה ויכתים את האירוע כולו. גנץ לא רוצה לתת במה לעוד יאיר גרבוז ובוודאי לא לאלדד יניב וחבריו השמאלנים. אומנם הקמפיין נגמר, אבל ההסתה נגד השמאל נמשכת, וגנץ לא רוצה את הבוץ השמאלני על כתפיו. 
 

ההפגנה, שהרוח החיה מאחוריה היא שלח, אמורה להיות יריית הפתיחה של המאבק הציבורי בחסינות ראש הממשלה. מעבר לראשי כחול לבן ישתתפו בה גם אבי גבאי ותמר זנדברג. גם הארגונים האזרחיים גויסו. המטרה העיקרית של שלח ולפיד היא להביא דוברים רהוטים מכלל הקשת הפוליטית, כולל מהימין ומעבר לקו הירוק. בשלב הזה לא נראה את חברי הכנסת מהסיעות הערביות, שלא נעתרו בזמן לפניות של מארגני ההפגנה. בכחול לבן איתרו 22 אישים פוליטיים מהקואליציה שדיברו נגד חסינות לראש הממשלה, ויצאו לביקורי בית מול בתיהם עם שלטים ומגפונים. כשהגיעו הפעילים לביתו של גלעד ארדן, פנה אליו לפיד בטוויטר: "ער?"; ארדן השיב "כן, אבל אני בהילולה במירון". יש עוד מה לשפר באגף המודיעין של כחול לבן.
 

אחדות המאבק נגד החסינות היא מבחנה הגדול ביותר של כחול לבן כמנהיגת האופוזיציה. בכירים במפלגה אומרים שבמקרה שנתניהו יצליח עם חוק החסינות ופסקת ההתגברות, נדע אם יש לחוסן לישראל החוסן להישאר באופוזיציה, נוכח הלחצים והפינוקים שיפעיל ראש הממשלה על גנץ, ולו רק כדי לפרק את הברית הפוליטית עם שנוא נפשו לפיד. ביום שהחסינות תהיה עובדה מוגמרת והקרב יסתיים, תתגבר מוטיבציית הפיצול של ראש הממשלה, וגורמים בכחול לבן לא משוכנעים שהוא לא יצליח בכך. 
 

פיצוץ מבוקר 

את המנה הזו בתפריט אביגדור ליברמן אוהב במיוחד. הוא מגיש אותה קרה וצוננת: הנקמה. נתניהו וליברמן נפגשו ברביעי בלילה בארבע עיניים. אחרי הפגישה היה שקט מוחלט שנמשך כמעט 20 שעות. שקט כזה מאפיין שני מצבים: משבר גדול או פריצת דרך. אתמול בשעות אחר הצהריים התברר שהשקט הפעם מבשר פיצוץ. בעוד ליברמן נתן לחבריו לקואליציה בהקמה להרגיש שהוא מוכן להתגמש, אפילו במעט, בשיחה עם נתניהו הוא שוב הקשיח את עמדותיו. נתניהו - שלא ספר את ליברמן כשר ביטחון וניהל את מערכת הביטחון מעל ראשו, ישירות מול הרמטכ"ל גדי איזנקוט - קיבל שותף מריר שאינו מוכן לחזור לאותו סרט. 
 

בעוד שרוב התדרוכים של הליכוד מופנים כעת לכיוונו של ליברמן, הרי שהלחץ מאחורי הקלעים הוא דווקא על יעקב ליצמן, כדי שיגיע לרבו, האדמו"ר מגור, ויאפשר את העברת חוק האי־גיוס. כל כך הרבה ממשלות נפלו על רקע החוק הזה, וכרגע הוא מה שעומד בפני הקמת ממשלת נתניהו החמישית. בדגל התורה ובש"ס כבר השלימו עם החוק, שנוח ממנו לא יצליחו החרדים לחלץ. 
 

האם הפיצוץ במו"מ הקואליציוני, פחות משבוע לתום המועד להקמת הממשלה, יסתיים בבחירות? ככל הנראה לא. בחירות 2019 התקיימו לפני חודש וחצי, וכרגע אנחנו נשארים עם אותן תוצאות, לפחות עוד קצת.

הכותב משמש ראש הדסק הפוליטי בכאן חדשות, תאגיד השידור הציבורי

tguvot@maariv.co.il