נאבקנו במדורות ובתוצריהן כל הלילה, עד לשעות הבוקר המאוחרות. רק לקראת השעה 13:00 בצהריים, שחררו אותנו סוף־סוף למנוחה קלה והתרעננות בבית. אני נוסע הביתה, מצפה לראות את הילדים הקטנים שלי, לשמוע מהם איך הם חגגו את ל"ג בעומר. לוחמי האש לעולם לא יחגגו ל"ג בעומר בבית.
הערב יורד ואנחנו מצליחים להדוף את האש סביב היישובים ומתחילים לרדוף אחריה בתוך היערות הסבוכים ואפופי העשן. כל הלילה ממשיך המאבק בשריפה, עד שלקראת אור ראשון אנחנו מצליחים ליצור קו בלימה רחב וגדול דיו, שמספק הגנה טובה ליישובים וטומן בחובו אפשרות ממשית להכרעת השריפה.