בשבוע שעבר ראיתי כנסת מלאה כשהייתה הצבעה להגדלת מספר השרים בממשלה, אבל כשמדובר בחוקים פחות אטרקטיביים, הכנסת מתרוקנת. לכן אני מפקפק במוטיבציה של חברי הכנסת לחוקק חוקים שנוגעים לילדים שלי.
הייתי הורה שמסתמך על סבר פנים יפות של גננת והמלצות מהשכונה והייתי פועל לפיהן. היום, לאחר הניסיון הכאוב שיש לי עם צוות הגן שהילדים שלי היו בו - וכמובן אינני רוצה להכתים את כל ציבור הגננות באשר הוא - למדתי על בשרי שזה לא מספיק.
אני מצפה שהמחוקקים יבינו מה באמת חשוב. אומנם אנחנו בימים של הרכבת הממשלה וחסינות לראש הממשלה, אבל בסופו של דבר הילדים האלה אמורים בבוא היום להתגייס ולהגן על מדינה שלא ממש ששה להגן עליהם. לי יש ילדים שנפגעו והמערכת לא התגייסה למענם. כשהם יגיעו לגיל 18 אני אמור להגיד להם "תתנדבו למדינה שהפקירה אתכם". קשה לי להגיד את זה - וחבל לי.