בשבוע שעבר ראיתי כנסת מלאה כשהייתה הצבעה להגדלת מספר השרים בממשלה, אבל כשמדובר בחוקים פחות אטרקטיביים, הכנסת מתרוקנת. לכן אני מפקפק במוטיבציה של חברי הכנסת לחוקק חוקים שנוגעים לילדים שלי.



אומנם יש יותר חשיפה לנושא, אבל זה לא מספיק. אנחנו בתקופת הרישום לגנים העירוניים ואינני יודע לאן אני מכניס את הילדים שלי. אין לי דרך לדעת: מצלמות - אין, תעודות יושר לגננות - אין, פיקוח פורמלי מחמיר שיספק לי דוח – אין. כהורה אינני יכול היום להיות שקט שהילד שלי לא יחטוף מכות מצוות הגן, אבל אין לי ברירה, אני חייב לשלוח אותו לשם.
 
הייתי הורה שמסתמך על סבר פנים יפות של גננת והמלצות מהשכונה והייתי פועל לפיהן. היום, לאחר הניסיון הכאוב שיש לי עם צוות הגן שהילדים שלי היו בו - וכמובן אינני רוצה להכתים את כל ציבור הגננות באשר הוא - למדתי על בשרי שזה לא מספיק.


כהורה בעל ניסיון שלוקח חלק אקטיבי בהעלאת המודעות לחקיקה, מה שאני יכול להמליץ להורים זה: תיישמו את החוק בעצמכם. לכו לפקח, להסתכל, אל תסתפקו בהמלצות, אל תסתמכו על סבר פנים יפות, תעשו ביקורי פתע, תקשיבו מחוץ לגן איך זה נשמע.
 
אני מצפה שהמחוקקים יבינו מה באמת חשוב. אומנם אנחנו בימים של הרכבת הממשלה וחסינות לראש הממשלה, אבל בסופו של דבר הילדים האלה אמורים בבוא היום להתגייס ולהגן על מדינה שלא ממש ששה להגן עליהם. לי יש ילדים שנפגעו והמערכת לא התגייסה למענם. כשהם יגיעו לגיל 18 אני אמור להגיד להם "תתנדבו למדינה שהפקירה אתכם". קשה לי להגיד את זה - וחבל לי.

הכותב הוא אב לשלושה מחולון, שניים מילדיו עברו התעללות על ידי הצוות החינוכי בגן ניצנים בעיר