יש תעלומות ציבוריות שהישראלי הממוצע מתקשה לפענח. אנחנו עומדים משתאים כששביתות מיותרות פורצות, ואנחנו עומדים משתאים עוד יותר כשהכנסת בוחרת לפזר את עצמה לדעת שנה לפני תום הקדנציה. אבל בתעלומות כאלו אנו מורגלים. אלו המקרים הקלים שבהם פרשנים פוליטיים נכנסים למשחק ושופכים מעט אור. פיזור הכנסת ה־21, פחות מחודשיים לאחר שנבחרה, הוא מקרה שונה. הוא נמצא באזור הדמדומים הפוליטי שבו משגשגות, בצדק, תיאוריות קונספירציה.

אם נסתכל במבט קצר לאחור ונסקור את מערכת הבחירות האחרונה, נגלה שאביגדור ליברמן לא שם את חוק הגיוס במרכז הקמפיין שלו. הוא דיבר בעיקר על המצב בעזה. על תפיסת הביטחון שלו אל מול תפיסת הביטחון של בנימין נתניהו. הוא שם במרכז את המיליונים המועברים לחמאס ואת הצורך להביא להכרעה בגזרה הדרומית. מי שיפתח את אתר האינטרנט של ישראל ביתנו יגלה שהחזון של המפלגה בת חמשת המנדטים מורכב מארבעה אלמנטים: ביטחון, עלייה, כלכלה וחינוך. נושא הגיוס לחרדים מוזכר ממש בקטנה, כרקע לצורך בשילוב חרדים וערבים בעבודה. 
 

כל מי שמאמין שליברמן גידל אידיאולוגיה בין 9 באפריל 2019 ועד ליום פיזורה של הכנסת - הוא כנראה בצד הקיצוני של הסקאלה, שנעה בין נאיביות לציניות. מה שראינו לנגד עינינו הוא לא נושא דגל אידיאולוגי משולהב וסמוק פנים מהתלהבות נעורים, אלא פוליטיקאי עייף ומרוט עצבים לאחר בחירות שבהן כמעט איבד את עולמו הפוליטי, מניף את דגל האגו־אולוגיה. איני יודע מה מידת הנעליים של ליברמן, אבל אם למדוד על פי גודל האגו שהשקיע במאבק הפוליטי האחרון - אפילו לבן מרסר או אולסי פרי היו טובעים בתוכן. 
 

הנה על קצה המזלג התיאור מתוך הנעליים הענקיות של האגו הליברמני: איך? איך זה קרה לי? מ־15 מנדטים בשיא, יופטפויומאט, לדשדש סביב אחוז החסימה? איך? איך קרה לי שכל דרדק פוליטי מתחיל כמו בני גנץ עוקף אותי, בעל הניסיון והיכולות המוכחות, בסיבוב? איך? איך קרה לי, שינוקא פוליטי כמו יאיר לפיד הצליח לחלץ רוטציה עם 11 מנדטים, ואני שמשחק פוקר בלי להניד עפעף לא מצליח לארגן איזו רוטציה טובה לעצמי כשביבי תלוי בי להרכבת הממשלה? איך? איך יכול להיות שבקרב הירושה על תפקיד ראש הממשלה אני לא אהיה במשחק? 
 

אחת מן השתיים: או שאני חוזר בגדול לליכוד ולוקח את ראשות הליכוד אחרי ביבי, או שאני לוקח את ראשות הממשלה ברוטציה עכשיו. שר חוץ כבר הייתי. שר ביטחון כבר הייתי. אני האיש המתאים ביותר לראשות הממשלה. יותר מגנץ. יותר מלפיד. יותר מישראל כץ. יותר מגדעון סער. יותר מכל חבורת החובבנים הזו. אני הוא האריק שרון החדש. אם הם לא זיהו את זה עד עכשיו - אני אעשה להם בית ספר. מי שלא רצה לקבל אותי בליכוד, כמו שקיבלו באהבה את משה כחלון, יקבל אותי כמועמד לראשות ממשלה ברוטציה בכנסת הבאה.
 

עד כאן רצף מחשבות מתוך המוח הקודח של ליברמן. 
 

מכאן נעבור בשידור ישיר אל רצף מחשבות האגו־מאניה של פוליטיקאי אחר במצב דומה, הלא הוא יאיר לפיד: איך? איך זה קרה לי לעזאזל? מ־19 מנדטים בשיא להשתרך הרחק מאחורי מפלגת חוסן לישראל של בני גנץ? איך? איך קרה לי שינוקא פוליטי כמו גנץ הצליח לעבור אותי בסיבוב? אני הרי ראיתי אותו מקרוב. אני הרי יודע כמה הוא קטן עלי. איך? איך קרה לי שהפרצוף היפה של האיש הגבוה שבה את לב האזרחים בחצי מבט תכול, ואני שחרשתי עם מכונית סוג ב' את כל הארץ, בלי נהג ובלי סיגרים (שקברתי עמוק בתא הכפפות), הפכתי לכינור שני? 
 

איך קרה שאני שהובלתי את הקמפיין של כחול לבן, והבאתי להישג של 35 מנדטים, תקוע עם גנץ ברוטציה שלא תקרה? שר אוצר כבר הייתי. אני האיש המתאים ביותר לראשות הממשלה. יותר מגנץ. יותר מגבאי. יותר מנתניהו. יותר מכל מי שיבוא אחריו. אם הם לא זיהו את זה עד עכשיו - אני אעשה להם בית ספר.
 

עד כאן רצף מחשבות מתוך המוח הקודח של לפיד.  
 

זה הרקע ליצירתה של ברית הקנאים לפיד־ליברמן. יש לפיד בישראל ביתנו. עכשיו מה שנותר זה רק למצוא את הלפיד שיבעיר את השדה הפוליטי ויביא את שני הפוליטיקאים מיוסרי האגו אל המנוחה והנחלה בכיסא עור הצבי שבמרכז שולחן הממשלה. 

ליברמן. יכול להקים עם לפיד סיעה של 22-24 מנדטים. צילום: אבשלום ששוני

 

חלון ההזדמנויות  

את ליברמן ולפיד לא ממש מעניין מה אמר הציבור הישראלי. הציבור מטומטם, ולכן הציבור ישלם, כמאמר השיר של שלום חנוך. מה שחשוב זה איפה ימצאו הם את עצמם כשהקוביות ייזרקו מחדש. הנה החשבון: ליברמן מיצב את עצמו טוב יותר לקראת הבחירות החדשות. הוא שוב במרכז העניינים. אם יצליח להעביר אליו מספר מנדטים שהיו בעבר של יאיר לפיד, על רקע נאיביות קיצונית של אזרחים המונעים משנאת חרדים וקונים את המאבק המלאכותי על חוק הגיוס, הוא יגדיל את כוחו משמעותית בבחירות הבאות. 
 

ההנחה היא שחמשת המנדטים שיש לו כרגע הם גרעין קשה, המצביע דרך השפה. עם 12 מנדטים בכיס של ישראל ביתנו, יוכלו ליברמן ויאיר לפיד לעשות בכנסת הבאה כבתוך שלהם. לפיד יפרוש מכחול לבן ויקים עם ליברמן סיעה של 22־24 מנדטים. הם יכוננו ביניהם ברית רוטציונית ויזכו בהמלצת סיעות השמאל אצל הנשיא. 
 

למעשה, ליברמן יהיה בעמדה מזהירה שבה הוא יוכל לדרוש ולקבל רוטציה מנתניהו או מגנץ. במצב כזה, איך שלא נסתכל על קופת המנדטים - ליברמן יזכה להיות ראש ממשלה בקדנציה הבאה. כשיש לך ביד חלון הזדמנויות פוליטי כזה ואגו של פיל - הבחירה בבחירות היא אלמנטרית. ליברמן לא סופר את הציבור הישראלי ואת דבר העם בקלפי. ליברמן יודע שעם ישראל מעריץ פוליטיקאים שיודעים לנהל מהלכים פוליטיים מבריקים לטובת עצמם על חשבון הציבור. 
 

מה שיש לפנינו הוא "משחקי הכס" בגרסה הישראלית. תשכחו מזה שליברמן הוא ג'ון סנואו השומר על החומות. הוא בסך הכל עוד פוליטיקאי שהקנאה ותאוות השלטון מעבירות אותו על דעתו. השאלה היחידה היא אם עם ישראל ילך שולל אחר הכוחניות שלו או אחר אידיאולוגיה בגרוש, המשמשת כאצטלה להסתרת מאווייו הפוליטיים. 
 

השאלה היא אם עם ישראל יהפוך לעם של זומבים עיוורים ויעניק את הכס לפוליטיקאים הכי ציניים שיש לנו במערכת. רוסית שפה יפה, אבל השאלה היא אם הבסיס הפוליטי של איווט יצליח לגלות בגרות פוליטית ולשמוט מתחתיו את השטיח האדום שעליו הימר. השאלה היא אם ישראל צריכה להיגרר לקזינו הפוליטי להימור במיליארדים, רק כדי ששני אופורטוניסטים גמורים כמו ליברמן ולפיד יוכלו לשפר עמדות פוליטיות ולרצות את האגו שלהם.

tguvot@maariv.co.il