בחירות 2019, חלק ב': ביבי ידוע כמי ששולט בשפות ובססמאות. לכל שפה יש הסלוגן שלה, האחרון שבהם הוא מה שהיה הוא שיהיה. גם הפעם, באחד הימים האחרונים, הוא פגע בעוד אחת מהססמאות בבואו לתאר את המצב במלחמת הקואליציה. כהרגלו בקודש, הוא נראה כמו איזה סלע חזק שעליו מטפסים למעלה והוא מנהל את כולם.
 
אבל אליה וקוץ בה. שני דברים עלולים להיות בעוכריו: הראשון הוא המצב המשפטי שבו הוא מצוי, כשכל הגורמים המשפטיים לא מרפים ממנו. השני הוא הכישלון בבניית הקואליציה, שהביא עד לכדי בחירות חוזרות בספטמבר.
 

זו אקסיומה: אי אפשר להרוויח מבחירות חוזרות. שלא לדבר על ההוצאה הכספית. זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל איך אפשר להתעלם מזה שסכומי עתק יבוזבזו על בחירות חוזרות (הכסף יכול לעזור לקשישים, לנכים, לילדים, לחינוך, לבריאות. הביטחון מסתדר בעצמו). חבל שרק אנשי המקצוע העוסקים בבחירות ירוויחו היטב אבל כולנו נפסיד.
 
בבחירות הבאות יהיו מאבקים לא קלים. ביבי כאילו מסתדר עם כולם אבל זה רחוק מאוד מהמציאות. ליברמן נראה כפורץ דרך אבל אחרי הבחירות כנראה יתברר שאין לו סיכוי אלא אם יצטרף לביבי. אפשרות של בחירות בפעם השלישית עלולה להיות תחילתה של קטסטרופה. המזל של ביבי הוא שהאופוזיציה לא נותנת לנו ולו סימן של מאבק. ולמרות זאת, הסיכוי של כחול לבן לעלות לשלטון בבחירות הבאות אכן קיים. אלא אם יחזרו על השגיאות של הפעם הקודמת.
 
מכל הסימנים שאנחנו רואים, לא נראה שיש שם אנשי מקצוע טובים באמת אבל יש עוד זמן לשנות את הדרך ואת הפרסונות, וזאת אף שהחברים בכחול לבן לא נראים כאילו הם מאמצים את המשפט "מכל מלמדי הפסדתי".
 
באשר ליתר, מובן שהאכזבה הכי גדולה היא מצד העבודה, שהולכת מדחי אל דחי. הקטסטרופה הכי גדולה שלהם היא שמאז קום המדינה הם משתדלים לעסוק רק בהדחת היושב ראש. רבין ומורשתו מונצחים בכל פינה בארץ, ואילו האנשים שעוסקים בזאת כיום חושבים ששכחנו כמה מרור הם האכילו אותו. גם עכשיו, כשאצלם כל כך גרוע עד שהגיעו למצב שכלי התחבורה של הסיעה בכנסת הוא מונית.