מהומות הפלסטינים בהר הבית ביום ירושלים פרצו לא רק בתגובה לעליית אלפי יהודים להר בהיתר ללא תקדים ממשטרת ישראל, אשר עד כה מנעה זאת בתקופת הרמדאן. ההתפרצות קשורה גם ל"יום אל־קודס" - יום ירושלים המצוין כל שנה על ידי איראן וחיזבאללה השיעיות, ובתמיכה של ארגונים ומדינות סוניות כגון חמאס, הג'יהאד האסלאמי, טורקיה, אינדונזיה ומרוקו, ואפילו מדינות "ידידותיות" כמו מצרים, ירדן וסעודיה.

אכן, המכנה המשותף בין מוסלמים בעולם - כשני מליארד סונים ושיעים כאחד, הוא ההתנגדות לשליטה היהודית־ישראלית במזרח ירושלים, היא אל־קודס אל־שריף, ובהר הבית, אל־חרם אל־שריף, והחשש העמוק בקרבם מהרס מסגד אל־אקצא ומבנה כיפת הסלע והקמת בית המקדש על חורבותיהם.
 

יהודים בכל התפוצות התפללו במשך דורות לשיבת ציון והקמת בית המקדש עם בוא המשיח. אולם בעשורים האחרונים, ובעיקר מאז כיבוש־שחרור ירושלים לפני 52 שנים, תכננו ופעלו יהודים קנאים־לאומנים, חילונים ודתיים ציונים, להרוס את קודשי האסלאם ולבנות את בית המקדש בהר הבית. זו הייתה, למשל, קריאתו של הרב שלמה גורן ביום שחרור ירושלים, יוני 1967, ואף לפני כן. יהודה עציון, מנהיג תנועת "חי וקיים", ניסה בשנת 1984 לפוצץ את כיפת הסלע. הוא נאסר בשל כך, אך ממשיך לתכנן את הקמת המקדש. כך גם 19 ארגוני המקדש, רבנים ופוליטיקאים ציונים דתיים.
 

מנגד, חלה הקצנה רבה בקרב מוסלמים רבים בארץ, באזור ובעולם, מאז כיבוש מזרח ירושלים והר הבית ב־1967, ויש נכונות להקריב נפשות – שהאדה - להגנת אל־אקצא. בולטים בהם: השייח' ראאד סלאח, ראש התנועה האסלאמית - הפלג הצפוני בישראל, והשייח' חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה.
 

חוקרים, אנשי ציבור וראשי שב"כ ומוסד חוששים מאוד כי קיצונים יהודים ומוסלמים עלולים, בתרחיש הגרוע ביותר, לגרום למלחמת גוג ומגוג מוסלמית־יהודית עולמית.
 

הכותב הוא פרופ' אמריטוס ללימודי האסלאם באוניברסיטה העברית, מחבר הספר "מוסלמים, יהודים וירושלים - דואליות, דיאלוג או גוג ומגוג", הוצאת הקיבוץ המאוחד