בסוף שנת 2013 נקבע על ידי משרד הכלכלה כי הצגת מחיר באגורות בודדות הינה עבירה. הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן יצאה נגד הצגת מחירים מטעה במטבע שאינו קיים. במקרים שבהם הצרכנים משלמים במזומן, הם אינם מקבלים עודף, משום שאין בנמצא מטבע של אגורה ואפילו לא 5 אגורות (שבוטל לפני יותר מעשר שנים).

לפני מספר ימים הלכתי לקנות מספר מוצרים ברשת שיווק גדולה. תמהתי כאשר ראיתי מחירים נקובים בסכומים של 5.17 שקלים או 13.06 שקלים. תמהתי עוד יותר בקופה, כאשר סכום האגורות בעודף עוגל כלפי מעלה. אני, לתומי, חשבתי שבוטלו האגורות הקטנות והצגת מחיר באגורות בודדות אינה חוקית.

אבל איש לא שם על זה. כאשר הערתי לקופאית, נעניתי ב"מצטערת, אין לי עודף". בוודאי שאין לה עודף, כי מחירים באגורות - יש. עודף באגורות - אין. אינני מבין איך ניתן לנקוב במחיר שאי אפשר לשלמו באופן מדויק. אם אין מטבעות של אגורה או 5 אגורות, יתכבדו בעלי הרשתות והחנויות וינקבו במחירים מעוגלים ב־10 אגורות למעלה או למטה.

נזכרתי בסיפור, שאיני יודע אם הוא אמת או אגדה, על פקיד בנק באמריקה שהפך למיליונר כבד תוך תקופה קצרה, כאשר נתן הוראה למחשב בבנק שבכל חיוב שנגמר ב–99 סנט יעבור הסנט העודף הבודד לחשבון הבנק שלו. ישנם כללי עיגול סכומים שנקבעו על ידי בנק ישראל: כל סכום שסיומו בין אגורה ל־5 אגורות יעוגל כלפי מטה, וכל סכום מעל 5 אגורות כלפי מעלה. לא ערכתי מחקר מדעי ולא בדקתי את כל המחירים ברשת השיווק שבה ביקרתי, אבל בסקירה קצרה בין דוכני המרכול מצאתי הרבה יותר מוצרים שמחירם הנקוב הסתיים ביותר מ־5 אגורות מאשר בפחות. מעניין מי מרוויח מהשיטה.

על בנק ישראל, משרד הכלכלה והתעשייה והרשות להגנת הצרכן לתת הוראה לקיים את החוק ולא לקבוע מחירים באגורות בודדות. כך יינתן העודף במלואו, והצרכן יידע כמה הוא משלם. אינני מעוניין לתרום תרומה לרשתות השיווק, ואינני רוצה שיכפו עלי לעשות כן. מי שרוצה לתרום, מוזמן לעשות זאת מיוזמתו.