אברי גלעד הוא אדם בר דעת, אין לי ספק בכך. מאחוריו קריירה ארוכה מאוד, בה התעסק במילים, ברעיונות, הצחיק בני אדם, בידר, שעשע וגרם להרבה אנשים לחשוב ולהתרגש. הרבה גם דובר על מה שעובר עליו לאחרונה, על ההתקרבות לימין הפוליטי, על ההתבטאויות השנויות במחלוקת וגם על הקמפיין האחרון בו הוא מככב כפרזנטור של המשרד לעניינים אסטרטגיים.
 

היום גלעד פרסם פוסט בפייסבוק בו הוא עונה לעמנואל אלבז-פלפס, עיתונאית חדשות 13, שאותה אירח בתוכנית הבוקר שלו באותו ערוץ. באווירה קולגיאלית התווכח איתה – ויכוח שהפך לוויראלי – במסגרתו האשים באופן די מעורפל ומאוד ממוקד (באופן אבסורדי) את "המוסלמים" על כך שהם אחראים בערך לכל דבר רע ונפשע שמתרחש על אדמת אירופה. יותר גרועים בעיניו, הצרפתים, שטייחו את מעשי העוולה של "מציתי הנוטרדאם". ("הצרפתים, כל האירופים שקרנים. הם מכחישים מעשי אונס...").
 

בפוסט אותו פרסם היום, כתגובה לפוסט אחר שהעלתה אלבז-פלפס שנועד להעמיד אותו על דיוקו באותן אמירות אפלוליות על תוכנית שטנית וסודית של האסלאם להשתלט על אירופה והעולם, התגונן מפני כינוי ה"גזען" אותו ביקשה אלבז-פלפס להדביק לפיגורינה הימנית החדשה שלו. אך באיזו דרך בחר גלעד להתגונן. "אסלאם הוא לא גזע", כתב לאחר הקדמה ארוכה בה הצהיר על כך שהבטיח למנכ"ל שלא יתכתש עם קולגות מהערוץ. "יש מוסלמים שחורים... מלוכסנים... אשמח להסתחרר עם הסופים", הוסיף.

אלבז-פלפס התאפקה די הרבה מאז אותו ויכוח שהתרחש לפני כחודשיים. למעשה, היא התאפקה עד תחילת השבוע הנוכחי, לאחר פרסום ראיון עם גלעד ב-"7 לילות", בה הוא מכנה אותה ואת נדב איל בתואר "רובוטי הפי.סי" ו-"כוהני הדיבור התקין". לא שיש לי איזשהו סנטימנט מיוחד לתרבות הפי.סי, אבל מכאן ועד ניסיון לשים עיתונאים חוקרים, אם ננסה להתעלם רגע מהאג'נדה שאופפת כל אחד מהם על גבי עמודי הטוויטר, בעמדה בה ניתן לנגח אותם על כך שהם נזהרים במילותיהם - הדרך ארוכה.
 

במילים אלו, גלעד מנסה למרוח שכבת טפלון על מצחו ולגרום לפתק המאשים אותו ביקשה אלבז-פלפס והרבה אחרים להניח שם, להחליק משם, ללא משים. התחלתי בזה שכתבתי שגלעד הוא אדם בר דעת לדעתי, לכן שאט הנפש לא אמורה לפסוח על אף אחד שקורא דברים כדוגמת הדברים שכתב בפוסט תגובה לאלבז-פלפס.

נכון, אסלאם הוא לא גזע, אברי, אבל הוא דת. כשמדברים על גזענות, מר גלעד, מדברים על אפליה הנובעת מכמה דברים שאין באפשרותו של אדם ברוב המקרים לשנותם - או אולי, אין סיבה שישנה אותם - כי הוא נולד איתם. שלושה מרכיבים, זוכר? שיעור אזרחות, שיעור דמוקרטיה? דת, גזע ומין. בחיי, זה אפילו מתחיל במילה "דת", השילוש הדמוקרטי המנוכר הזה.
 

אז ניסית לנקות את שמך, להסביר שכולם טעו לגבייך, כי אתה יודע שיש גם מוסלמים מונגולים, וסינים, ועם חלק אפילו תשמח לרקוד – אבל להגיד שזו אשמת "אבירי הפי.סי" זו הדרך הכי קלה להחליק עמוק יותר לבור שחפרת לעצמך. מה ניסו לעשות? להראות לך עובדות? שזה לא בסדר ולא עיתונאי להגיד ש"המוסלמים שרפו את נוטרדאם" סתם כי נראה לך שזה מה שקרה? כי אז אתה מקבל קמפיין שכל תמציתו היא להראות לציבור שלנצח נצטרך להילחם בארגונים המכפישים את שמה של ישראל בגלל תאוות האסלאם האימפריאליסטי שאתה כל כך מפחד ממנו עד כדי כך שהמצאת אותו.

זה כתוב שחור על גבי לבן, אי אפשר לפספס. אני לא מיתמם, אין ספק שיש מגמות באירופה של התאסלמות, ויש עובדות מוצקות לכך. אבל לא על זה התיישבתי לכתוב לך, אלא על זה שאתה פשוט מרעיל את השיח הציבור עם רדוקציה נוראית לכל מושג העיתונות והמחקר העיתונאי. אין בעיה באמירות כמו "יש מגמות של התאסלמות באירופה, שיכולות להשפיע על הלך הרוח במדינות הליברליות", וש"אולי ישנו קשר בין ריבוי מקרי הטרור באירופה לעלייה המאסיבית במספר התושבים המוסלמים במדינות המפותחות". אפשר להגיד דברים כאלה, וזו לא תהיה גזענות בכלל. אבל שים לב לקו הדק הזה. זה שהיום אפשר להגיד דברים במשיכת קולמוס, לזגזג קדימה אחורה על הקו הדק, לא אומר שזה בסדר. הגבול הוא גבול. הוא אמנם דק, אבל אסור לחצות אותו.
 

אין טעם לחתום באמירות פומפוזיות, זה אמור להיות טור קצר ותמציתי, כי כל אדם שמסוגל לקרוא את הפוסט שלך, מסוגל גם להבין כמה אומללות האמירות שלך.

הכותב הוא עורך בדסק החדשות של "מעריב אונליין"
nevoshafir@gmail.com