במבט ראשון נראה הניסיון לבטל את הקדמת הבחירות כרעיון עוועים המבקש להפוך חביתה לביצה. לשון החוק המגדירה את החוק להקדמת הבחירות כ"פיזור" הכנסת, מחזקת את התחושה שמדובר במפץ בלתי הפיך. לכן ספקנות העיתונאים לגבי היתכנות המהלך היא טבעית. ממשפטנים, לעומת זאת, מצופה גישה קצת יותר מעמיקה מאשר שליפות מותן מצוצות מהאצבע בנוסח ל"כנסת מעבר" יש סמכויות מוגבלות והיא אינה מוסמכת לחוקק חוקים. למה? ככה.
מי שיכול לגלות אחריות לאומית אמיתית ולהכריע הוא אבי גבאי, שכבר הוכיח שאומץ לב לא חסר לו. גבאי הצביע נגד פיזור הכנסת. הוא גם התחרט פומבית על פסילת נתניהו. הוא מבין את המשמעויות הכלכליות של בחירות נוספות. הוא יכול לעצור את השיטפון. הוא לא צריך לדרוש ולא חייב לקבל תמורה פוליטית. התמורה תינתן לו דרך אהדת הציבור הישראלי. במיוחד אם לא ידרוש מחיר של שררה בעבור הצטרפות לגוש של 60 חברי הכנסת של נתניהו, שאינו נשען על קולות אנטי־ציוניים מובהקים. יש אדם הקונה עולמו בשעה אחת. זו יכולה להיות שעתו של גבאי.
התרעות פיקוד העורף