במועד א' של בחירות 2019, להיות "רוסי" פירושו היה להיות שקוף כמעט. התשובה הפופולרית לשאלה "למה אין לכם ולו מועמד 'רוסי' אחד ברשימה?" הייתה: "הלו, הם כבר 30 שנה בארץ, הם לא צריכים את זה כדי להצביע לנו" (הימין); או: "הם ממילא לא מצביעים לנו, למה שנתבזבז על קונצים שלא עובדים?" (השמאל). והנה הגיע מועד ב', ו"הקול הרוסי" הפך ללהיט העונה בן רגע. אין ליין־אפ אחד של מהדורת חדשות ללא האייטם "הקול הרוסי", והשבוע עמית סגל אפילו הציע לכל הפוליטיקאים לחפש מורה פרטי טוב לרוסית. 

ועכשיו, עזבו אתכם מכל הקלישאות, נסו להתעלם ממה ששמעתם מפרשנים וממנתחים למיניהם. הקשיבו לסוציולוגים שמציירים תמונה ברורה על סמך נתונים יבשים של סקרי עומק. כ־40% מהציבור הנקרא "יוצאי ברית המועצות לשעבר" מזדהים עם גוש השמאל־מרכז (במונחים של קיץ 2019: מכחול לבן וצפונה עד חד"ש בערך). רק כ־15% משייכים את עצמם ל"ימין מובהק". השאר - כ־45% - קורא לעמדותיו הפוליטיות "ימין מתון" או "מרכז עם נטייה קלה ימינה". יתרה מזאת, רוב הציבור הרוסי (אותם 60%) אומנם מצביע ימין, אך בה בעת מצפה מנבחריו שיממשו את ההבטחות של השמאל. פרדוקס? עובדה. 
 

פוליטיקאים נכבדים, רגע לפני שהתחלתם בלימודי הרוסית שלכם, קבלו מתכון חינם, אין כסף. תמתגו את עצמכם הכי חכם שאפשר, כלומר תתמרכזו ותרוויחו. אפשר למכור לאותם 45% כמעט הכל תחת הכותרת "אנחנו לא שמאל, אנחנו מרכז". תהיו שמאלנים מתונים בכלכלה (לא חובה, אך לא יזיק אם תחליטו), תהיו שמאלנים בנושאי דת ומדינה, אל תהיו מרצ בקטע המדיני - וזהו, זה פחות או יותר הפטנט. 
 

אגב, זה (כמעט) מה שכחלון עשה בזמנו כשהקים את כולנו והצליח יחסית ברחוב "הרוסי". הוא היה מצליח הרבה יותר, לו היה פועל על פי הקו הזה מראש ושם דגש על קהל היעד המבטיח הזה, ואם באירועי הבחירות שלו הייתה הנוכחות ה"רוסית" לפחות באותה רמה כמו נוכחותם של יוצאי אתיופיה. למצביעיו לא היה אכפת מכל ססמאותיו לגבי ההגנה על שלטון החוק. הוא הבטיח את הדבר החשוב באמת בעיניהם: מי שלא יכול לרכוש דירה במדינת ישראל, יהיה לו בית משלו. זהו. אז תקשיבו לנתניהו, תהיו כחלונים (גרסת 2015!). אבל עם קצת מבטא רוסי - הקיץ זה הטרנד!

הרצוג. את התגובות לראיון עימו ב-2013 עדיף לא לפרט. צילום: אהרון קרוהן, פלאש 90

 

***
 

סיפורם של אותם דוברי רוסית המזדהים עם גוש השמאל־מרכז הוא בעצם סיפור של חיפוש אחרי בית פוליטי. והבית איננו. פעמיים הגיעה מפלגת העבודה לשלטון על קולם של יוצאי ברית המועצות לשעבר. ב־1992 השתכנעו העולים הטריים שממשלת שמיר הימנית היא האחראית לקשיי הקליטה שלהם. הפעילים הבלתי נלאים של העבודה עברו מבית לבית ודיברו על לבם של אלה שגדלו והתחנכו על אידיאלים סוציאליסטיים. "תצביעו לנו - תקבלו דירה ועבודה". חלקם קנו את זה, חלקם לא. 
 

בפעם השנייה באותו עשור הביאו הקולות "הרוסים" ניצחון ל"חייל מספר אחת" (את הספר בתרגום לרוסית עדיין ניתן למצוא בבתיהם של יוצאי ברה"מ), אהוד ברק, בעיקר בזכות הבטחותיו למהפכה אזרחית־חילונית. מהפכה לא הגיעה, במקומה הגיעה האינתיפאדה השנייה, והשאר - היסטוריה. 
 

מאז, השמאל הישראלי משום מה זנח את הרעיון למשוך אליו את קולות ה"רוסים". לא תמצאו קמפיינר "רוסי" אחד במטה בחירות של מרצ, אף שהמפלגה זוכה לקולות מקרב הדור הצעיר יותר ברחוב הרוסי. פעילים "רוסים" - כן, מועמדים "רוסים" לרשימה - אף פעם. 
 

במפלגת העבודה המצב לא שונה בהרבה. בכל מערכת בחירות שם יוצאים ידי חובה בשכירת שירותיו של יועץ התקשורת המתמחה בקהל ה"רוסי", אבל בלי להגזים, בקטנה. ראיון בכלי תקשורת בשפה הרוסית פה, ברכה לכבוד "נובי גוד" שם. איזה שלט חוצות עם קריאה ברוסית להצביע לעבודה - ודי. כשראיינתי את יצחק בוז'י הרצוג בעיצומו של קמפיין הבחירות ב־2013, הוא סיפר לי לעיני המצלמה על עוזרת הבית שלו בשם ילנה שמייעצת לו בענייני ה"רוסים" תוך שהיא מנקה את רצפת ביתו. את לשון התגובות שהגיעו בעקבות הראיון עדיף שלא אפרט. 
 

כשראיינתי את אבי גבאי בתחילת 2019 ושאלתי למה אין לו דובר רוסית ברשימה, ומדוע פעל לקדם את ידידו הנריקה צימרמן, עולה ותיק (משנות ה־70) מפורטוגל למקום של עולה חדש ברשימה, קיבלתי תשובה כללית ומעורפלת. 
 

במבחן התוצאה כל הצדדים הפסידו. אין בית פוליטי חם למצביעי שמאל בקרב דוברי רוסית, ואותן מפלגות שיכלו להרוויח ברחוב הרוסי, הרוויחו הרבה פחות. 

לא הזמין אף דובר רוסית. בני גנץ. צילום: אבשלום ששוני

 

***
 

מה שקורה בכחול לבן בתחום ה"רוסי" זאת דרמה אחת גדולה, סיפור של תקווה גדולה שנגוזה תחת שרשרת טעויות ופספוסים. קמה לה מפלגת חוסן לישראל, תפסה מקום במרכזה של המפה הפוליטית, קדימה דגם 2019. רק שבניגוד לאריאל שרון ז"ל, בני גנץ לא הזמין אף דובר רוסית. 
 

בראיון שערכתי איתו עבור ערוץ 9 בתחילת 2019, שאלתי אותו מדוע אין נוכחות של יוצאי ברה"מ ברשימה. "תשמעי, יצא לי לשוחח עם שניים־שלושה 'רוסים', זרקו רעיונות כאלה ואחרים, אך אף אחד מהם לא הגיע לרמת ייצוג מרשימה. נחשוב בהמשך". סוף ציטוט.
 

למזלו הרב של גנץ, בסופו של דבר הוא זכה לקבל נציג "רוסי" בתור נדוניה: ח"כ יואל רזבוזוב מיש עתיד, שהתברג במקום ריאלי ברשימה המאוחדת. לזכותו של יאיר לפיד ייאמר, הוא זה שדאג לכך. כחול לבן קיבלה 3 מנדטים ברחוב ה"רוסי", אף על פי שהייתה יכולה לקבל הרבה יותר מכך. 
 

כרגע מנסים במטה של גנץ לעשות שיעורי בית ולהפיק לקחים. הם מקבלים סקרים ולא ממש מרוצים ממה שעיניהם רואות. קהל דוברי הרוסית פשוט בורח להם. ההצעה של לפיד היא לקדם את רזבוזוב לעשירייה הראשונה, אבל היא אינה קורצת לגנץ, שמעדיף למצוא "רוסי משלו". 
 

קווים לדמותו של המועמד האידיאלי: אישה, דוברת רוסית, דמות מוכרת בקרב יוצאי ברה"מ, תושבת צפון הארץ. מכירים אחת כזאת? מספרו של יו"ר מפלגת כחול לבן שמור במערכת.

הכותבת היא פרשנית פוליטית ומגישה בערוץ 9 וברדיו כאן רק"ע

tguvot@maariv.co.il