"אתם שהצבע שלכם לא שחור לא מבינים אבל אנחנו חיים בשתי מדינות שונות. לשישים אלף נהגים שתקועים ערב אחד בכבישים אני יכול לומר רק דבר אחד - בשבילכם זה יום אחד, אני נולדתי כאן למציאות שבה יום יום אני חשוד, יום יום אני זה שמפחד סתם לצאת בערב עם חברים, יום יום אני צריך לזכור ללכת ברחוב בגאווה ובחופשיות בלי לחשוש מהמבטים שלכם, השיפוטיים עם הדעות הקדומות".

זה יהודה, בן 25, בוגר יחידה קרבית בצה"ל, בעל תואר ראשון ועובד במשרד עורכי דין אבל הערב הוא כאן בצומת עזריאלי עוטה על פניו בד ואומר לי: "זה לא משנה שגדלת להורים עולים שלא ידעו עברית, שגדלת במרכז קליטה עם ארבעה אחים, שאתה גר בגטו של מצוקה. אתה יכול להילחם על המקום שלך. אבל כשבכל כמה חודשים נהרג צעיר ממוצא אתיופי מירי שוטר וזה כבר 12 צעירים רק בשנים האחרונות, אתה מבין שלא משנה כמה תילחם. בסוף רואים אותך כשחור ולא לכולם יש את הכוח הזה להילחם אז אני כאן היום עם האחים שלי כי זאת מלחמה של כולנו גם למען הילדים שאני רוצה לגדל במדינה הזאת".

צילום: תומר נויברג, פלאש 90

יצחק מגיע משכונת מצוקה בנתניה שרוב תושביה ממוצא אתיופי, "גטו" כפי שקרא לזה יהודה. הוא רק השתחרר מצה"ל, שירת כתומך לחימה, אבל עתידו לא ברור: "נלחמתי לסיים תיכון עם בגרות מלאה ולא לוותר למרות הקשיים בבית. נלחמתי לסיים שירות צבאי. אבל אין שבוע שבו סיור משטרה לא עוצר אותי לתשאול. כשאמר המפכ"ל הקודם אלשיך ש'באופן טבעי' שוטר חושד יותר באדם שחור, הוא שחרר את השד האמיתי מהבקבוק. זאת האמת ולא עזרה שום ועדה. אנחנו לא סתם כועסים על המשטרה - אלה האנשים שאמורים להגן עלינו אבל כשהם רואים צעיר שחור האקדח שלהם נשלף יותר מהר".

"אנחנו אלימים? מישהו בכלל מבין מה זה לחיות בחברה שלא מקבלת אותך? שמקשה עליך בקבלה ללימודים ועבודות מבוקשים? שמדירה אותך ממקומות בילוי? שהופכת אותך לחשוד מיידי? למוקצה?" אומרת יסמין בת ה-18 שאמורה להתגייס בקרוב לצה"ל. "אתם יורים לנו בלב יום יום ואנחנו סופגים את זה. כולכם גזענים. לא רק המשטרה. אבל כשיורים בנו פיזית אז כל הפצעים נפתחים בבת אחת. אנחנו לא ההורים שלנו, אנחנו נלחמים על המקום שלנו כאן, על הזכות הבסיסית שלנו לביטחון ולשיוויון, על העתיד שלנו".

צילום: מאיר ועקנין, פלאש 90

זאת מחאה שלא היתה כדוגמתה בהיסטוריה של מאבק העדה האתיופית. היא מובלת על ידי עשרות "ראשים" בעשרות קבוצות טלגרם וואטסאפ ולא על ידי מטה מסודר. מחאת גרילה אמיתית, אבל לא פרחחים שלוחי רסן עומדים מאחוריה אלא צעירים ילידי הארץ, מלח הארץ. וכמה שהם רק רוצים שנסתכל עליהם ככאלה, חלק מאיתנו.

הלקח העיקרי שמשטרת ישראל תצטרך להפיק מהשבוע הזה אינו בטקטיקת פיזור הפגנות המונים אלא עמוק הרבה יותר. הלקח שהחברה הישראלית חייבת להפיק נעוץ קדם לכל בהודאה באשמה - כולנו גזענים. הזעם מוצדק.