אם היה אירוע משמעותי בפריימריז שנערכו אתמול מבמפלגת מרצ,  כנראה שהוא היה המאבק על המקום החמישי בין חבר הכנסת לשעבר מוסי רז לחברת הכנסת מיכל רוזין, שהסתיים בדחיקת האחרונה אל המקום השישי הספק ריאלי. המאבק בין תמר זנדברג ואילן גילאון, שזכו במקום הראשון והשני ברשימה בהתאמה, גם הוא היה צמוד.
 

למעשה, רק יו''ר המפלגה ניצן הורוביץ הוא ''שם חדש'' ברשימה, אבל גם הוא היה כבר בכנסת מטעם מרצ - לאחר שנבחר לכנסת ה-19 בשנת 2013. גם מבקריה הגדולים ביותר של מרצ מודים שהמפלגה הקטנה הזו העמידה חברי כנסת מעולים, פרלמנטרים מסורים, שלמרות גודל המפלגה וכרטיס המנוי שלה ליציעי האופוזיציה - משיגים הישגים שחברי קואליציה רבים לא מצליחים להשיג, והתוצאה בפריימריז היא בהחלט הבעת אמון מצד חברי ועידת המפלגה להישגיהם של זנדברג, גילאון, עיסאווי פריג', רז ורוזין - אך באותה הנשימה גם נשאלת השאלה: האם מרצ יכולה להתחדש?

בעוד במפלגת העבודה שניים מבין שלושת המתמודדים לתפקיד היו''ר היו צעירים - ברשימת מרצ פשוט אין כאלה. בפריימריז לרשימה לקראת הבחירות הקודמות ניסו שני האבים - אבי בוסקילה ואבי דבוש לשבור את תקרת הזכוכית של חברי הכנסת הוותיקים, אך בבחירות האלה דבוש בחר לא להתמודד, ובוסקילה ככל הנראה יצטרף למפלגתו של אהוד ברק.

אין ספק שחברי הכנסת המכהנים של מרצ ראויים לאמון בוחרי המפלגה, אך אם מרצ חפצת חיים, היא חייבת לשאול את עצמה - איך היא חוזרת להיות מפלגה אטרקטיבית למתמודדים חדשים ולא מועדון סגור שיקסום פחות ופחות לציבור הבוחרים.