הסערה סביב פרשת אונס התיירת הבריטית בקפריסין עוד לא שככה. התגובות על המקרה חלוקות. חלק מהמגיבים ניסו למצוא הצדקה למעשים ולהאשים את הקורבן. טענתם מסתכמת בהתבטאות המלבבת ״הבריטיות זורמות״. מנגד, היו לא מעט שהביעו זעם על ההידרדרות המוסרית של החברה הישראלית ובפרט של בני הנוער בימינו.
רק לפני חודשיים נסגר התיק נגד שני קטינים בני 16 מהרצליה, החשודים באונס קטינה בת 16 הלוקה בשכלה (החשוד המרכזי נהרג במהלך קטטה). שני מעשי אונס אלו מצטרפים לשורת מעשי אונס שנחשפו לאחרונה, ביניהם אונס קבוצתי של בת 12 השוהה במוסד לטיפול נפשי, שבמהלכו הוצמדה סכין לצווארה. סרטון האונס תועד והופץ בין תלמידי בית הספר.
האם מדובר בצירוף מקרים מצער או כפי שהתבטאו חלק מכלי התקשורת - המדינה שלנו חולה, ולמעשה מעשי האונס בקרב צעירים מהווים עדות לכך שאיבדנו כיוון ובני הנוער הולכים ונהיים אלימים יותר?
בואו נדבר במספרים. בניגוד לאמונה הרווחת, מחקרים חדשים מראים כי בני הנוער לא הולכים ונהיים יותר ויותר אלימים. נהפוך הוא, מחקר בינלאומי שנערך בין 2002 ל־2014 מצא כי האלימות בקרב צעירים נמצאת בירידה משמעותית, למען הדיוק 29% פחות מעשי אלימות. גם בישראל מתוך דיווחי מורים ותלמידים ניתן לזהות ירידה עקבית בשנים האחרונות. פחות קטטות, פשיעות והשחתת רכוש.
אך אף על פי ששיעור האלימות יורד באופן כללי, האלימות המינית והאלימות ברשת מצויות בעלייה מתמדת בעוד גיל הביצוע יורד בהדרגה. ישנה עלייה במעשי האונס, ובאלימות המינית הפיזית והמילולית, המלווה בתיעוד האירוע ובשיתופו ברשתות.
מה משותף לירידה באלימות הכללית ולעלייה באלימות המינית? הטכנולוגיה מביאה לכך שמצד אחד בני הנוער מסתובבים פחות ברחובות בזמנם הפנוי, כל אחד שקוע במסך שלו, ולכן מספר ההזדמנויות למגע אלים, לקטטות ולהשחתת רכוש יורד. מצד שני, כתוצאה מחשיפה מוקדמת מדי למסכים, הצעירים מצויים פחות באינטראקציה בינאישית עם משפחה וחברים, מבלים יותר מול המסך, מפתחים קהות חושים לתחושות האחר, חוסר יכולת לחוש אמפתיה ונחשפים לתכנים לא מותאמים, כמו פורנו בגיל צעיר.
סקר שנערך עבור מרכז המחקר והמידע של הכנסת ב־2017 מצא כי בקרב נערים, שיעור ההיחשפות לפורנוגרפיה כתוצאה מחיפוש אקטיבי מגיע ליותר מ־90%. כ־42% מן הנחשפים לתכנים בעלי אופן מיני דיווחו שנתקלו בהם לראשונה בגיל 12 או פחות. מעבר לאתרי פורנו ייעודיים, הילדים עלולים להיחשף לפורנו באמצעות משחקי מחשב ופרסומות, גם בלי להבין את המשמעות והסכנה.
פסיכולוגים קליניים המטפלים בבני נוער מספרים שכמות הפניות של ילדים המגיעות בעקבות חשיפה מוקדמת לפורנו עולה כל הזמן. ברוב המקרים הילדים לא משתפים את ההורים, או גרוע מכך, משתפים ומכיוון שלהורים אין כלים להתמודד עם הבעיה, הם מגיבים באופן שלילי ומחמירים את המצב. גם מערכת החינוך לא מציפה את הנושא של חינוך מיני או מספקת דרכי התמודדות.
מתבגרים הצופים בפורנו מדווחים על תחושות דיכאון וריקנות. החשיפה המוקדמת לתכנים פורנוגרפיים אצל ילדים מובילה להצפה של תחושות שאין להם כלים להתמודד עמן, ובהרבה מקרים הם עושים שימוש במנגנוני הגנה כמו הומור והשלכה ומפנים את התחושות השליליות כלפי אנשים אחרים. אצל בני נוער, החשיפה מובילה לציפיות לא ריאליות מבני ובנות זוג לגבי המראה, אופן גילויי החיבה, המיניות והביצועים, עד להעדפה של המסך על פני מערכת יחסים אמיתית או דרישות תוקפניות מבני הזוג.
לא יודעים להיות באינטראקציה. הזמן שבו מבלים צעירים מול המסך מתארך בעקביות. במהלך תקשורת דיגיטלית המוח לא צריך להתאמץ להבין את כוונת האחר, לפרש הבעות פנים או שפת גוף, שהן הבסיס לאינטראקציה אנושית ליכולות אמפתיה, הכלה וסובלנות. הילדים לא נחשפים למידה מספקת של אינטראקציה בין־אישית, והדבר גורם לפגיעה בהתפתחות האינטליגנציה הרגשית והכישורים החברתיים, ואכן הרבה מורים מספרים על ילדים שיש להם קושי בסיסי בהבנת כוונות האחר.
לא ניתן להריץ את המורה אחורה. בנוסף, ילדים שגדלים בסביבה טכנולוגית, מפנימים מגיל מאוד צעיר שכל פעולה שלהם מתוגמלת בתגובה מיידית. המוח מתמכר בקלות לצורת אינטראקציה שבה כל פעולה מקבלת חיזוק. ברגע שסכמה זו מתקבעת, הילד מצפה לחיזוקים גם בסביבה הפיזית. משאלה לא ניתנים, הוא הופך למתוסכל. חשיפה אינטנסיבית למסכים עלולה לגרום לשינויים ארוכי טווח במעגלי מערכת החיזוק, באופן המדמה תלות בחומרים ממכרים.
הנייד מרגיל לאינטראקציה שבה אתה כל הזמן בשליטה, אתה מריץ קדימה, אחורה, מקבל הכל כאן ועכשיו. זה הפוך מיכולת הכלה ודחיית סיפוקים, ולכן גם בחיים האמיתיים הם מצפים לקבל הכל כאן ועכשיו, אך בכיתה לא ניתן להריץ קדימה או אחורה את המורה או החברים.
המוח עובר חיווט מחדש. קיים מתאם בין חשיפה לגירוי "הדיגיטלי" לבין הביטוי המעשי שלו בעולם הפיזי. החשיפה המאסיבית לגירויים ותגמולים מעצבת את מערכת התגמולים במוח באופן שטרם חווינו בהיסטוריה. אנחנו מדברים על גירוי מלאכותי שמייצר סיפוק ברמות שטרם הכרנו.
האזור במוח האחראי לשליטה על דחפים ודחיית סיפוקים מסיים את התפתחותו רק בגיל 25, ולכן הוא רגיש במיוחד להשפעות הסביבתיות. החשיפה הממושכת של מוחנו לסביבה הלא טבעית גורמת למוח לעבור חיווט מחדש, שמתבטא ביתר שאת אצל צעירים שנולדו לסביבה הדיגיטלית. חיווט זה מצד אחד משבש את שיקול הדעת ומוריד את סף הרגישות ומן הצד השני, מביא לניוון של כישורים בין־אישיים, כמו היכולת לחוש חמלה ואמפתיה.
אם לא נעצור ונחשב מסלול מחדש, נמצא את עצמנו במסלול המהיר לעתיד דיסטופי, מנוכר, שבו לאחר שהאחר סיים למלא את כל צרכינו, ניתן לתעד את האירוע, לשתף אותו ולהמשיך הלאה לסיפוק הצורך הבא. כי מה בדיוק שווה סקס אם אי אפשר להעלות אותו לסטורי?
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה