בתפיסת העולם של הקטבים, פשרה היא חולשה. בתפיסת העולם של המרכז, פשרה היא עוצמה. אנחנו לא מודדים את ההחלטות שלנו לפי השאלה איזו אידיאולוגיה הן מבטאות, אלא בשאלה איך הן משנות את המציאות. זוהי התפנית של המרכז - החלטות שנמדדות לפי תוצאות, לא לפי דבקות ברעיונות. הפשרה אינה הכרח מגונה, אלא טורבינה המפעילה את עוצמתה של החברה. הדילמות היסודיות שלנו לא נועדו להגיע לפתרון, אלא להניע אותנו לפעולה.
ניהול מדינה חכם עוסק בעיקר בפשרות ובאיזונים. מדינות שהפרו את האיזון הפנימי שלהן עלו בלהבות או שגוועו בקול דממה דקה. המדינות שיצרו איזון נכון, משגשגות ופורחות. ההבדל הגדול שבין המרכז לקטבים הוא בשאלה באיזה קנה מידה מודדים הצלחה. אנחנו פשוט משתמשים בקנה מידה שונה. המרכז נמדד בשאלה עד כמה הוא הצליח לשנות בפועל את המציאות. הקיצונים מודדים את עצמם בשאלה הטהרנית עד כמה הם נאמנים לרעיונות שאיתם באו מהבית. מי שרוצה לשנות את המציאות במקום לכעוס עליה - שיבוא.
התרעות פיקוד העורף