אם תלכו לחנויות נעליים, תמצאו לפתע נעליים איכותיות מאוסטרליה במחיר אטרקטיבי, לאחר נסיקת השקל מול הדולר האוסטרלי בשנה האחרונה בשיעור של 11.2%. זה קרה לאחר שהבנק המרכזי של אוסטרליה הפחית את הריבית ל־1% והכריז כי הוא מתכוון להמשיך להפחיתה, כדי להתמודד עם ההאטה הכלכלית העולמית, על רקע מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין. המלחמה הזאת, בין שתי המעצמות הכלכליות, פוגעת בצמיחה של אוסטרליה, שיעד היצוא הראשון במעלה שלה הוא סין. הבנק המרכזי של אוסטרליה החליט שעל רקע הירידה ביצוא הוא ידאג קודם כל למשק האוסטרלי, כולל לבתים, על ידי הגדלת הביקושים.
ומאוסטרליה בדרום נרחיק לצפון הרחוק. אם חפצה נפשכם לטייל בימי הקיץ הלוהטים האלה בשוודיה ובדנמרק, תתפלאו לגלות שהן כבר אינן יקרות כמו פעם. שוודיה, שבעיני ישראלים רבים מצטיירת כגן עדן, זולה היום עבורנו ב־12.5% לעומת שנה שעברה. ומדוע? כי הריבית שם היא מינוס 0.25%. הבנק המרכזי דואג לכך ששוודיה לא תהיה יקרה. באמצעות ריבית נמוכה הוא מרחיק תנועות הון למדינה, העלולות לפגוע בכושר התחרות שלה. ואילו דנמרק השכנה זולה היום ב־9.2% מאשר בשנה שעברה, ומאותה סיבה: הבנק המרכזי דואג שהמטבע לא יתחזק ושדנמרק לא תאבד את כושר התחרות שלה מול שכנותיה, ובכלל זה נורווגיה, הזולה היום עבור ישראלים ב־11% לעומת אותה תקופה אשתקד. ושוב, איך דואגים לשמור על כושר תחרות בממלכה של המלט והנס כריסטיאן אנדרסן? נכון, דואגים לריבית נמוכה מאוד, במקרה זה בשיעור של 0.05%.
נישאר באירופה, אך נעבור למרכז היבשת. עוד בילדותנו הצטיירה שווייץ כמדינה מושלמת: שקט, שלווה, נוף מרהיב, חופש כלכלי, קפיטליזם קלוויניסטי וכמובן - הניטרליות המפורסמת. כשרוצים לציין שהמצב נפלא, משתמשים פעמים רבות בביטוי "כמו בשווייץ". אז שוב, אנו אנשי בשורה: יש לכם הזדמנות מצוינת לנפוש בשווייץ. המטבע השווייצרי, שהיה חזק ויציב לאורך שנים, ירד בשנה האחרונה מול השקל ב־4.4%.
השווייצרים מרחיקים משקיעים המבקשים לרכוש את המטבע שלהם, כדי למנוע ייסוף של הפרנק השווייצרי, מה שעלול לפגוע בכושר היצוא של תעשיות הגבינות, השוקולד, מוצרי המזון האיכותיים, התרופות, המוצרים הכימיים ואף הנשק, שלא לדבר על התיירות. זוהי מדינה שבה הטמיע תלמידו של מרטין לותר, ז'אן קלווין, אבי הקלוויניזם, את תורתו, שצמחה יד ביד עם הקפיטליזם. כלומר מקסום הרווח וצבירת הון כדרך חיים הכרוכה בדת. השווייצרים לא מוכנים להפסיד שווקים לאחרים.
בשווייץ, הראשונה בעולם שהמציאה במאה שעברה את המושג ריבית שלילית, הריבית היום עומדת על מינוס 0.75%. ריבית כזו מבריחה משקיעים ומשאירה את כושר התחרות של שווייץ על כנו. גם לאחר 500 שנים, הקלוויניזם במיטבו. לשם השוואה, בישראל הריבית אומנם בשיעור של 0.25% בלבד, ועדיין, היא גבוהה ב־1% מזו של שווייץ.
תפנית בארה"ב
מאירופה נדלג לארה"ב, שם מתרחשת תפנית חשובה. הבנק הפדרלי, הפד, מפחית את הריבית כדי להשאיר את המשק האמריקאי רלוונטי ותחרותי. זאת, בלחץ אדיר של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שדורש דולר חלש כדי לדאוג לתעסוקה לאמריקאים.
טראמפ, כידוע, אימץ את ססמתו של נשיא ארה"ב ה־28 בשנים 1913־1921, וודרו ווילסון, "אמריקה תחילה". גם נשיאים אחרים אימצו ססמה זו, אבל טראמפ הביא אותה לדרגה הגבוהה ביותר. מבחינתו, האינטרסים של אמריקה הם בראש סדר העדיפויות. זו הסיבה להתנגשויות בנושאי הסחר והטלת מכסים, לא רק על סין, אלא גם על אירופה והודו.
בשל הלחץ הזה, הפד אינו מתבייש לשנות כיוון ב־180 מעלות, בהשוואה לטענותיו עוד ברבע האחרון של 2018, שלפיהן צריך דווקא להעלות את הריבית. מלחמת הסחר שהכניס טראמפ לזירה גרמה למצב שבו יש חשש לכושר העמידה של המשק האמריקאי מול מדינות אחרות, שעושות מניפולציה במטבעותיהם. הדולר האמריקאי, שהתחזק בשנה האחרונה מול כלל המטבעות בשיעור של כ־4%, נפל מול מטבע־העל, הוא השקל שלנו, בשיעור של 4.6% (!).
יש צדק רב בטענותיו של טראמפ כלפי המדינות שעושות שימוש במטבע כדי להשיג יתרון מול המעצמה הגדולה בעולם. בגוש היורו מתכוונים להפחית את הריבית לפיקדונות של בנקים מסחריים בבנק המרכזי של אירופה ממינוס 0.2% למינוס 0.3%. הריבית הרשמית היא אפס.
אירופה בכלל לא הייתה אמורה להחליש את היורו, שירד מול השקל בשנה האחרונה ב־9% (!). בגוש היורו יש עודף של 20־30 מיליארד יורו בחודש בחשבון השוטף. אבל מדינות בגוש היורו, בעיקר גרמניה, אינן רוצות להגדיל את ההוצאה הממשלתית, מה שהיה יכול להביא לעלייה בביקושים ולירידה בעודף בחשבון השוטף. תחת זאת, ישנו לחץ לפחת את היורו, הן באמצעות ריבית שלילית כבדה והן באמצעות תוכנית חדשה להקלה מוניטרית, שפה מכובסת להדפסת כסף, כפי שגוש היורו וארה"ב עשו לאחר המשבר הפיננסי ב־2008.
ושוב, כמו בכל הדוגמאות שסקרנו לעיל, קברניטי גוש היורו דואגים קודם כל ל־342 מיליון תושבי האיחוד, שכבר היום חיים היטב עם הכנסה של 34,000 יורו בשנה. אירופה דואגת לעצמה באנוכיות, חרף איומיו של טראמפ כי יטיל מכסים על היבוא מאירופה, שאינה פועלת בהגינות ובשקיפות בנושא המטבע.
ואם מדינות במערב כבר לא מתביישות לדאוג לעצמן, מה נגיד על סין? שהרי היא אלופת העולם במניפולציות כלכליות. הכלכלה השנייה בגודלה בעולם פיחתה את המטבע שלה, היואן, מאז תחילת מלחמת הסחר עם ארה"ב ובכך שמטה חלק מהיתרון שביקש טראמפ ליצור לאמריקאים, בהטילו מכסים על יבוא של סחורות מסין בהיקף של 250 מיליארד דולר בשנה.
בשלושת החודשים האחרונים, מאז כישלון שיחות הסחר, פוחת המטבע הסיני ביותר מ־2% מול הדולר. הסינים לא נותנים לשער החליפין שלהם להיסחר בחופשיות. זהו שער חליפין שמנוהל ומתועל לטובת המשק הסיני, המנסה כיום למצוא שווקים חדשים במקום השוק האמריקאי. ומה עושים כדי להיות תחרותיים? נכון, פשוט מפחיתים את ערכו של המטבע.
מסין נעבור לשכנה יפן. היפנים מחזיקים באחד המטבעות החזקים בעולם לאורך שנים. המשק שלהם מוטה באופן מובהק ליצוא, ולמעשה הצמיחה שלהם תלויה בעיקר בו. בטוקיו פוחדים להתערב באופן ישיר וגלוי בערך המטבע, בגלל הלחץ האמריקאי. לכן הם עושים מניפולציה מתוחכמת יותר. רוכשים את החוב הממשלתי, כלומר האג"ח של ממשלת יפן - כ־60% מהחוב של הממשלה בידי הבנק המרכזי - מה שגורם לירידה בתשואת האג"ח הממשלתי, ובמשך עשר שנים התשואה שלילית. כך אין שום חשק למשקיעים מקומיים וזרים לרכוש אג"ח של ממשלת יפן. התוצאה: מוכרים יינים ורוכשים מטבעות של מדינות אחרות כדי להחנות את ההון מחוץ ליפן בריביות גבוהות יותר. כך היין נחלש מול השקל בשנה האחרונה ב־2.4%. ומהי הריבית הרשמית של הבנק המרכזי של יפן? מינוס 0.1%.
מעשה חלם
לאחר שהסתובבנו ברחבי הגלובוס, נשוב ארצה כדי לראות כיצד פועל הבנק המרכזי שלנו. ובכן, מעשה חלם. אין הגדרה אחרת להתנהלות בנק ישראל. למעשה, מאז 26 בנובמבר, עת ניצלה הנגידה בפועל נדין טרכטנברג את ההזדמנות שאין נגיד ממונה והעלתה את הריבית מ־0.1% ל־0.25%, החל השקל לאחר תקופה קצרה במגמת העלייה וההתחזקות מול כל המטבעות בעולם.
מי שהרע את המצב עוד יותר היה פרופ' אמיר ירון, שעם כניסתו לתפקיד נגיד הבנק המרכזי בתחילת השנה, אמר כי יש להביא את שער הריבית "לרמה נורמלית". כלומר העלאה רצופה בריבית. גם בהחלטת הריבית האחרונה התלהם הנגיד בדבר הצורך להתקדם להעלאת ריבית, ומחלקת המחקר אף ציינה כי יש מקום לשלוש העלאות בשנה הקרובה. לכן מה הפלא כי השקל התחזק בשיעור חד והפך למטבע החזק בעולם?!
עצם ההכרזות המיותרות, המצביעות על חוסר הבנה בתורת הציפיות, גרמו לייסוף, מה שהפחית את הצפי לאינפלציה ומה שיביא לירידה באפשרות להעלות ריבית. נגיד בנק ישראל, שהבין סוף־סוף את גודל הצרה לאחר הייסוף החד של השקל, נאלץ לצאת השבוע בהודעה לא שגרתית, שלפיה אין כוונה להעלות את הריבית בתקופה הקרובה.
בוקר טוב אליהו. הנגיד ירד בשעה טובה מהעץ הגבוה שעליו טיפס, לאחר שקיבל שיעור ראשון וכואב במדיניות מוניטרית וציפיות. הבנקים הזרים הגיעו למסקנה, קודם ההודעה המתחרטת, כי בנק ישראל לא יגן על המשק וגם לא יתערב בשוק המט"ח. ירון מצדו, ברמז קל, אמר כי לבנק ישראל יש כלים נוספים, אם יהיה צורך. כלומר, אולי יתערב בשוק המט"ח, כפי שעשה בזמנו פרופ' סטנלי פישר.
אם כל המדינה הייתה בהייטק, מילא, עוד אפשר היה להבין את המדיניות של ירון. שכן, ההייטק רגיש פחות לשער החליפין, הרווחיות שם גבוהה מאוד, ואם יש ביקוש, התחרותיות לא נפגעת.
הבעיה היא שייסוף כה חד, שמובילים אליו היושבים במגדל השן בירושלים, יפגע בעיקר בתעשיות המסורתיות, הלואו־טק. תעשיות אלו נמצאות בעיקר בפריפריה - הגיאוגרפית והכלכלית. תעשיות אלו ממוקמות בערים עם נטייה חזקה לבחור במפלגת הליכוד. ייסוף כזה יביא לכך שעוד ועוד מפעלים יסגרו את שעריהם. אולי לא מיד, אך בהחלט ישנה אפשרות כי חלק מהעובדים בעיירות פיתוח ובאזורים חלשים יישלחו הביתה עוד לפני החגים. למה להחזיק עובדים אם אי אפשר לייצר ולייצא ברווח מינימלי? אם משלמים שכר גבוה בשקלים ומקבלים מעט כאשר ממירים את תשלום הלקוחות בחו"ל ממט"ח לשקלים? כך, מפלגת השלטון, לא רק שלא הצליחה ליישם חינוך שווה לפריפריה כמו במרכז, גישה לבריאות שווה בפריפריה כמו במרכז, תוחלת חיים בפריפריה כמו במרכז ונגישות להון פריפריה כמו במרכז, עתה היא תוביל גם לשיעורי אבטלה בפריפריה הגבוהים בצורה ניכרת מאשר במרכז. מלבד לקיפוח הזועק, זה גם פוגע בבסיס התמיכה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ייתכן שאת הפגיעה ירגיש נתניהו כבר ב־17 בספטמבר, בקלפי, לפחות בשוליים.
לכן בהחלט ייתכן מצב שבו נתניהו יאבד כמה מנדטים בבחירות הקרובות, רק בגלל סכנת הפיטורים בתעשיות המסורתיות, שגם כך בקושי מתקיימות לאחר העלייה התלולה בשכר המינימום שהתעשיינים טרם הצליחו להטמיע. עוד מפעלים צפויים להגר לטורקיה ולמדינות נוספות באירופה. פשוט זול יותר להתנהל ולייצר בחו"ל.
תעשיית ההייטק, כאמור, לא נפגעת מייסוף השקל בשל רווחיותה הנאה. עיקר ההון של תעשייה זו מצוי במרכז הארץ. לעובדים אלו יש שכר גבוה מאוד. עתה, לא רק שהם יכולים ליהנות משכרם הנאה, אלא בעודף שנותר בידם הם יכולים לבלות - ובזול - בחו"ל. אבל ההייטקיסטים לא יודו לנתניהו בקלפי, הם נמצאים במקום אחר.
בלי להבין את המשמעות של יבוא פרופ' לפיננסים מארה"ב כדי שיכהן כנגיד - אף שאין לו ניסיון בתחום הדורש עשרות שנים של לימוד והטמעה - המהלך הזה של נתניהו (עם הסכמה בשתיקה של שר האוצר משה כחלון) עוד עלול להביא להחלשת מפלגת השלטון ואולי אף להחלפתה. יצא שכרו של נתניהו בהפסדו.