צו גיוס: האולם התמלא מפה לפה באנשים עם מבט קודר. העצבות ריחפה לה, והאווירה הייתה רחוקה מלהיות חגיגית. כלל החברים שהתקבצו מכל קצוות הארץ אחרי תבוסה נוספת בבחירות, הסבירו בשצף כי חטפנו מכה, אבל אסור להיכנע וחייבים לעבוד קשה על הבחירות הבאות.

עניין אחד מרכזי עלה ממפגש חשבון הנפש, דבר שנאמר על ידי כלל הדוברים ללא יוצאים מהכלל: על השמאל להתחבר לעם. אם לא נשכיל להביא מצביעים חדשים מהפריפריה ומהחברה הערבית, לא ייתכן שינוי פוליטי בישראל. במשך שנים כך נראים כנסי הפקת הלקחים של השמאל הישראלי בסופה של כל של מערכת בחירות. הריטואל חוזר על עצמו: עצבות, נחישות והתחייבות לפנות לפריפריה ולחברה הערבית.

בבחירות 2019 מועד ב', עמיר פרץ עושה זאת בגדול. במקום לשים את טובתו האישית בראש ולהוביל רשימה עם מרצ וברק שלא תשיג שום שינוי במאזן הבין־גושי, הוא החליט לקבל החלטה אמיצה ובחר לעבוד קשה על גיוס תמיכה של מצביעים חדשים. כמנהיג שרואה את התמונה המלאה, הוא יודע היטב כי בלי שינוי הפרדיגמה – ייגזר עלינו לבלות את היום שאחרי הבחירות בעוד כנס של הלקאה עצמית.

עמיר פרץ. צילום: אבשלום ששוני

 

האיחוד עם אורלי לוי־אבקסיס הוא בשורה ענקית. זהו הסיכוי היחיד לגבש תמיכה של מצביעים, שאת הפתק בבחירות האחרונות הם שמו לגשר או לכחלון, ולמשוך מצביעים מהמרכז ומהימין הרך. אין עוד אף מנהיג במחנה שמסוגל לזכות באמון ובקשב של בוחרים אלה, זולת פרץ שאינו מסתפק רק במסלול הזה ומייצר תנועת מלקחיים כאשר הוא עובד שעות נוספות בהבאת מצביעים חדשים מהחברה הערבית.
 

הניסיון של פרץ לשכנע מצביעים מהמרכז והימין גם מזכה אותו מטעם אותם מתחסדים בהאשמה שהלך ימינה. אין כמובן דבר מופרך מזה. העמדות הברורות של פרץ מושמעות על ידיו בגאון כבר עשרות שנים ולא רק באזורי הנוחות של המחנה, אלא במאות מפגשים שהוא מקיים עם קהלים שאינם נמנים עם תומכי השמאל. אבל זהו בדיוק האתגר: להיות מסוגל לדבר, לייצר שיח וגם לשכנע את מי שלא היו משוכנעים. 
 

פרץ היה מהראשונים במפלגת העבודה שדיבר כבר בשנות ה־80 - בעודו ראש עיר בשדרות – על כך שיש להקים מדינה פלסטינית והיטיב לחזות שככל שנקדים להקימה, היא תהיה יותר קטנה ומתונה, וככל שנאחר, היא תהיה יותר גדולה וקיצונית. פרץ גם הצליח לשים את השיח החברתי במרכז הבמה, אחרי שנים שהשמאל החביא אותו, והטביע מונחים חדשים כמו העלאת שכר המינימום, פנסיה חובה וכו'. גם ההחלטה על פריסת כיפת ברזל מגלמת תפיסה של מנהיג שמבין כי העימותים הפכו את העורף לחזית, ובלעדיה היה סופג העורף אבדות עצומות.
 

הדברים האלה מקבעים את פרץ כמנהיג סוציאל־דמוקרטי איתן שמאמין בערכי השמאל הציוני ומבין שערכים אלו מחייבים יצירת ברית פוליטית בין הציבור בפריפריה ובחברה הערבית. לשכנע את המשוכנעים זה קל. לזרום עם המציאות זה פשוט. התפקיד של מנהיג פוליטי הוא לעצב את המציאות. מי שלא נותן לפרץ גב במסע שהוא מוביל, שיעשה טובה ולא יבוא אחר כך לדבר בעוד כנס של הפקת לקחים אחרי הבחירות. 


הכותב הוא מזכ"ל מפלגת העבודה