בזהות שעיקרה לאום, כפי שהזהות היהודית הריבונית כיום וכפי שראוי שתהיה, סכנת הטשטוש ואובדן הזהות גדולה יותר מזו אשר בזהות הדתית. כך קרה גם בימי בית ראשון, ובימי מלכות החשמונאים - יסודות זרים חדרו לתוך עם ישראל, דווקא מתוך הצורך הלאומי בדו־קיום עם השכנים ובריתות לאומיות, וטשטשו את זהותו התרבותית. לכן חשוב לטפח גם את הזהות המסורתית, ובלבד שלא בכפייה. מה שלא הגון ולא ראוי הוא הניסיון לאחוז במקל משני קצותיו: גם ליהנות ממנעמי הריבונות והעצמאות, וגם לסכן אותה בעקרונות דוגמטיים, לא רק דתיים, שעלולים להחריב אותה.