בסקר שנערך בחודש אפריל השנה על ידי ה"וול סטריט ג'ורנל" השיבו 36% מהנשאלים שיעדיפו לוותר על סקס לשנה ולא על נטפליקס. לראשונה באבולוציה של המין האנושי נמצא תחליף סינתטי שמשתווה לרמת הסיפוק שאנו מקבלים מיחסי מין.



באופן אירוני, אף על פי שמספר האפשרויות למין מזדמן עולה הודות לאפליקציות ההיכרויות למיניהן, על פי מחקר שפורסם ב־2017 במגזין "Archives of Sexual Behavior", צעירים בימינו מקיימים פחות יחסי מין מבעבר. המחקר השווה נתונים מסוף שנות ה־90 לנתונים משנת 2010 ואילך. צעירים שגדלו עם גישה למסכים דיווחו על השכיחות הנמוכה ביותר של קיום יחסי מין. ביפן, לדוגמה, אחת המדינות המתקדמות ביותר מבחינה טכנולוגית, תדירות קיום יחסי המין בקרב צעירים שואפת לאפס. 
 
חלק מהאנשים שהשיבו על הסקר של נטפליקס הראו שאחד הדברים שהם לא יסלחו לבן הזוג שלהם עליו הוא "בגידה", אבל אל תטעו - לא בגידה מינית, אלא בגידה שמתבטאת בכך שבן הזוג המשיך לצפות לבד בסדרה שהתחילו לצפות בה יחד. זו נחשבת בגידה חמורה בקשר.
 

הרשתות החברתיות, משחקי מחשב כמו "פורטנייט" וכמובן גם נטפליקס עובדות על אזורי התגמול במוחנו, ומייצרות רמות סיפוק שהטבע לא מכיר. מעבר לתחושת הסיפוק, הן מהוות תחליף לתחושת הקרבה המושגת בקשר ובכך מצליחות לספק את כל הצרכים שלנו - הן הרגשיים והן החברתיים. 
 
"הבדידות פחות מורגשת בגלל שאתה תמיד מחובר", אומר לי יונתן, רווק בן 23. "אתה כבר לא מרגיש בודד בעולם, אני מוצא את עצמי יוצא משיחת וואטסאפ קבוצתית עם עוד עשרה אנשים בשתיים בלילה ומחייך". גם דקלה, בת 36, מתארת חוויה דומה. "אני מוצאת ריגושים בדברים אחרים, אני מרגישה שיש כל מיני תחליפים לאהבה: אוכל, טלוויזיה, בעיקר רשתות חברתיות".
 
חלק גדול מהקשרים שמתחילים היום אפילו לא עוברים את שלב ההתכתבות. לפני כחודש נפגשתי עם חבר לקפה. הוא סיפר לי על חבר טוב שלו, בחור בשנות ה־50 לחייו שהבין מבנו בן ה־18 שהוא יוצא עם מישהי כבר חודש. "נו", האב שאל בהתרגשות, "קיימתם כבר יחסי מין?". "מה?", ענה הבן, "על מה אתה מדבר אבא? עוד לא נפגשנו". יותר מ־70% מהקשרים שנוצרים באונליין לא מגיעים למפגש פנים אל פנים. בעידן שלנו גם פגישה נחשבת התחייבות משמעותית. 

גם כאשר מדברים על שלבים מתקדמים יותר במערכות היחסים, הערך של מוסד המשפחה והזוגיות מתחיל להשתנות. מושגים שנחשבו עד לא מזמן לטאבו שלא ניתן היה לפקפק בו, כגון זוגיות, נישואים ותא משפחתי, מושמים כעת בסימן שאלה ומקבלים הגדרה מחודשת. אנשים היום נמנעים מבחירות, מהגדרה עצמית ומביצוע החלטות מחייבות. המגמה הדומיננטית היא להשאיר את כל האופציות פתוחות, ואם אפשר, אז לתמיד. עברנו מתפיסה שעל פיה "משהו לא בסדר איתי אם אני לא מתחתן", למצב שבו נישואים נתפסים כאפשרות אחת, ובהחלט לא האפשרות היחידה. השאלה הנשאלת היא לא מתי אתחתן, אלא האם אני בכלל בנוי לחיי משפחה.
 
מגמה זו של "להשאיר הכל פתוח" מחלחלת אל כל שכבות הגיל. הדורות הצעירים נוטים להעדיף יחסים קצרי טווח ולא מחייבים. דניאל, בת 27 ובזוגיות כבר שנתיים, מצהירה שהיא לא מעוניינת להתחתן. "מה הטעם לכבול את עצמך לאדם אחד לכל החיים? אני מסתכלת על ההורים שלי ועל כל הזוגות הנשואים שסביבי, ולא מצליחה להבין את ההחלטה הזו", היא אומרת, "איך בן אדם יכול לקבל החלטה - לא רק לגבי זוגיות, אלא בכל תחום שהוא, שתכבול אותו לכל החיים?".
 
בשנים האחרונות לא רק שגיל החתונה עלה משמעותית, גם קבלת ההחלטה להתמסד נמשכת זמן רב יותר, ובהתאם לכך גם ההחלטה על פירוק היחסים תופסת פחות משקל. אם בעבר אנשים התגרשו כיוון שלא היה להם טוב בקשר, היום אנשים מתגרשים רק בגלל האפשרות שיכול להיות להם טוב יותר. 
שם המשחק כיום הוא גמישות. אם בעבר קידשנו את ערך היציבות והוודאות, הלכנו ללמוד מקצועות שיבטיחו לנו קריירה יציבה, חיפשנו קביעות במקום העבודה וקביעות בזוגיות, היום השאיפה היא להשאיר הכל פתוח. אנו מחפשים את התנאים שיאפשרו לנו גמישות מקסימלית, והפחד הגדול ביותר שלנו הוא הפחד להתחייב לדבר אחד.
 
"יש המון אנשים שיכולים להתאים לי, לא רק אדם אחד. כשאת מתחייבת לאדם אחד, את לא יכולה להרשות לעצמך שום פשרות", אומרת נתי בת ה־38, אשר חיה עם בן זוגה כבר ארבע שנים, ובמקביל יש לה את מה שהיא מכנה "שני פרטנרים נוספים לבילויים שונים". לדבריה, "גם אם מסיבה מסוימת הקשר ייפסק, זה לא יהיה כזה נורא. אני לא אתאבל".
 
# # #

עולם הזוגיות כיום שואב מוטיבים מתחום השופינג, שהמוטיב המרכזי בו הוא הבחירה המרובה. ניתן לעבור בקלות וללא עול פסיכולוגי כבד ממערכת יחסים אחת לאחרת. אם נרד לשורש העניין, התחייבות לאדם אחד משמעותה ויתור על המון אפשרויות נוספות, גם אם אפשרויות אלה קיימות רק בתיאוריה.
 
בעולם שבו הכל כל כך זמין, נגיש ובשפע, הערך של המוצרים באופן טבעי יורד. הרעיון שאפשר להזמין בגד מחו"ל בכמה מידות ולא להצטער אם הוא לא מונח היטב על הגוף, חלחל ליחסים הזוגיים. עלות ההשקעה של שיפור יחסים קיימים גבוהה מהעלות של מציאת בן זוג אחר. אנו מכורים לריגוש שבחוסר הוודאות, לתחושה שהכל אפשרי, אך המציאות היא שבטווח הארוך, אפשרויות בחירה רבות מדי פוגעות באיכות החיים ואפילו משתקות. מרוב אפשרויות אנחנו בוחרים להימנע מהחלטה מחייבת, ובונים עולם שבו לכל פונקציה בחיים יש תחליף. 
 
האידיאל הרומנטי "בעושר ובאושר עד עצם היום הזה" כבר לא קיים, ואף על פי שאנו זקוקים לקשר כדי לשרוד, לראשונה בהיסטוריה של המין האנושי נמצא מיסוך סינתטי המאפשר לנו להיות לבד ולהרגיש ביחד.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה [email protected]