1.נראה שבליכוד שחררו את החסם ששמו באחרונה על פיה של שרת התרבות מירי רגב ואמרו לה: דברי. היא רק חיכתה לרגע הזה ומיד הפציצה. בתגובה על דברי המראיין נסים משעל ב־103FM כי אביגדור ליברמן יהיה זה שיחליט מי יהיה ראש הממשלה אחרי הבחירות מפני שהוא יהיה לשון המאזניים, אמרה: “מי שמחליט מי יהיה ראש ממשלה זה הקדוש ברוך הוא. אני עוד לא יודעת שאנשים מחליטים מי יהיה ראש ממשלה”.

נניח לעברית וגם לא ניכנס כאן לדיון תיאולוגי בשאלה כיצד פועל היושב במרומים בעולמנו. אבל האם השרה, ש”עוד לא יודעת שאנשים מחליטים”, לא שמעה מעולם על נשיא המדינה שמחליט לאחר כל בחירות על מי להטיל את הקמת הממשלה, ועל חברי הכנסת, והיא בתוכם, המחליטים בהצבעה מי יהיה ראש הממשלה? או שמא היא חושבת – אולי מתוך ניסיונה – שהקב”ה מופיע בחזיונות לילה של חברי הכנסת ומורה להם ישירות בעד מי להצביע בבחירת ראש הממשלה או הנשיא.

ובכן, כדאי שרגב תדע שהקב”ה חדל כבר מזמן להתעסק אישית במינויים שלטוניים. האחרונים שמונו במעורבותו, באמצעות שליחו שמואל הנביא, היו שני מלכי ישראל הראשונים שאול ודוד. עכשיו מי שמחליפים אותו הם ראש הקואליציה וראש האופוזיציה המפקחים ומפקדים בתקיפות על הצבעת חייליהם חברי הכנסת, ואוי למי שמפר את פקודותיהם.

וחוץ מכל זה, אי אפשר שלא להעריך את אמונתה ואת דבקותה של מירי רגב בקדוש ברוך הוא המנהיג את עולמנו. אולי כדאי שבקדנציה הבאה תמונה לשרת הדתות.

2.אני נאלץ לחזור גם השבוע למפלגת הגנרלים כחול לבן, ההולכת ונעשית, כצפוי, מפלגה רגילה על כל תחלואיה. אם בשבוע שעבר דיברנו על “תסיסה ורטינות פנימיות” ברביעיית הצמרת, השבוע מדברים כבר על הדלפות וחיכוכים פנימיים וחשדות הדדיים ונזיפות ושכירת חברת חקירות - כמו בכל מפלגה נורמלית. בסקרים עדיין אין לכך ביטוי ממשי, אבל נראה שאילו יכלו, היו ראשי כחול לבן מקדימים את הבחירות לשבוע הבא. הזמן, כך נראה, אינו משחק לטובתם.

רשימת כחול לבן. צילום: אלעד מלכהרשימת כחול לבן. צילום: אלעד מלכה

מהרביעייה המובילה את כחול לבן, אני מכיר את יאיר לפיד עוד מילדותו, כשהסתובב לנו בין הרגליים במעריב, ואחר כך מתוך עבודה משותפת בעיתון, ואת בוגי יעלון שיצא לי לראיין כמה פעמים. עם בני גנץ נפגשתי רק פעם אחת - בטקס שבו כרמטכ”ל העניק לבננו אוהד, קצין בצנחנים, דרגות אלוף משנה וחילק פרחים לבני משפחתו. מי שמעולם לא פגשתי הוא גבי אשכנזי. מה לנח”לאי ולגולנצ’יק? ועכשיו, כשמזדמן לי לראות ולשמוע ולקרוא אותו בכלי התקשורת, אני מקבל את הרושם שהוא האיש שהיה צריך להוביל את כחול לבן, מה גם שתרם רבות לשידוך בין ארבעת המנהיגים. אלא שמאוחר מדי.

3.עמיר פרץ נטל על עצמו סיכון ממשי, שיירשם בהיסטוריה הפוליטית של ישראל כמי שחיסל וקבר את מפא”י, מפלגת השלטון ההיסטורית והמובילה של המדינה־בדרך ו־30 שנה אחרי הקמתה. הסקרים אינם מחמיאים לה, ויש אפשרות שלא תעבור את אחוז החסימה. לא פרץ לבדו הביא אותה למצב זה, אבל אם הסוף אכן יבוא במשמרת שלו, הוא ייקרא על שמו.

בראשית השבוע הופיעה רעייתו אחלמה בטלוויזיה בקשר לשדרות - רהוטה, נאה ומרשימה, ואני בטוח שרבים שאלו את עצמם כמוני: איפה ומדוע החביא אותה עד עכשיו?