1. השעון הפוליטי התחיל את הספירה לאחור. נותר חודש עד לבחירות, וכל צעד חייב רק להוסיף נקודות למפלגה ולא לסכן את העסק. ומה מוסיף לנתניהו יותר מפגישות מדיניות במגרש הבטוח? טיסה אל ידידו הטוב, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, שמורה לשבוע האחרון של המערכה, ואמורה להתקיים ימים ספורים לפני הבחירות ב־17 בספטמבר.  
 

גם נסיעה לאוקראינה נתפסה כצעד חיובי ובטוח. הביקור הוגדר כ"היסטורי" עוד לפני עלייתם של בני הזוג נתניהו למטוס אל־על. ספק אם מישהו בישראל קיווה להשיג בקייב הישגים פרקטיים משמעותיים כמו חתימה על אשרור העברת הפנסיות (ההחלטה שהתקבלה באוקראינה עוד בשנת 2008, אך מעולם לא יושמה), או הבטחה להעברת שגרירות אוקראינה מתל אביב לירושלים. סימבוליות - זוהי מילת המפתח לתיאור ביקורו של נתניהו בקייב. 20 שנה לא דרכה רגלו של ראש ממשלת ישראל על אדמת אוקראינה, והנה זה קרה. 
 

בני הזוג התקבלו בכבוד מלכים. השר זאב אלקין, שהגיע לאוקראינה שבוע קודם לכן ועמל על הכשרת הקרקע שעות נוספות, הכין היטב את אנשי הממשל האוקראיני. הנשיא הצעיר, וולודימיר זלנסקי, שמעולם לא התבייש ביהדותו, דאג להדגיש את ייחודיות האירוע. בדיחות עם פתיח בסגנון "כאשר שני יהודים נפגשים באותו חדר..." התקבלו בברכה. לאלקין הציע זלנסקי בצחוק (האומנם?) לבחור בכל תפקיד בממשלתו, והבטיח לחתום מיד על המינוי. את נתניהו שאל הנשיא הטרי מהו התזמון המוצלח ביותר להעברת רפורמות בכלכלה. 
 

לדברי הנוכחים בפגישה, נתניהו התלהב מהשאלה ונשא בפני זלנסקי נאום קצר שבו הסביר כי כל הרפורמות והצעדים שנתפסים כפחות פופולריים חייבים להתבצע בשנת הכהונה הראשונה, כי אחר כך מי יודע מה יעלה בגורלו של המנהיג, מה יהיה מצבו בסקרים ואיך ינהגו אנשי ממשלו. ואז נערכות הבחירות, ואתה מוצא את עצמך עסוק בדברים שונים לגמרי. אז את כל הסוכריות יש לשמור לסוף הקדנציה. 
 

"שמעתם?!", הסתובב זלנסקי אל מקורביו בהתפעלות, "הרי זה בדיוק מה שאני טוען בפניכם כל הזמן! אין לנו חמש שנים: או שעושים רפורמות עכשיו, או שתשכחו מזה!". באותו רגע הפך נתניהו מאורח למנטור הכמעט רשמי במדינאות ובכלכלה. 
 

ברמה המדינית חזר נתניהו מקייב עם כמה קבלות בכיס: הוא רכש עוד ידיד בעוד מדינה זרה, הפגין גמישות ויכולת מבריקה לתמרן בין מוסקבה לקייב, העוינות זו לזו, בלי לפגוע באינטרסים הישראליים. הוא גם חזר עם הסכם על הקמת מרכז כלכלי–תרבותי בירושלים, בדומה להסכם שנחתם עם צ'כיה. משמעותו היא לסמן כיוון למעבר נציגויות אוקראיניות לירושלים. זה לא מתקרב מבחינה סמלית להעברת השגרירות, כמובן, ובכל זאת בהחלט מדובר בהישג. 
 

# # #
 

ברם, ברמה הפוליטית חזר נתניהו מקייב עם הפסד בידו. ממילא עצם הביקור לא עושה רושם מיוחד על ציבור העולים. להפך, חלק לא מבוטל של אזרחי מדינת ישראל שעלו ממדינות חבר העמים רואה בשיווק של ביקורים כאלה ניסיון פוליטי לקנות את לבם ואת קולם בזול, ואין זה לרוחם. "הוא נפגש עם פוטין/זלנסקי. אז מה? זה מחייב אותי לרוץ לקלפי להצביע מחל?", תוהים רבים ברשתות חברתיות ולא ממהרים להתלהב מהופעותיו של נתניהו כשנשיא רוסיה או כשנשיא אוקראינה נמצאים לצדו. 
 

ואז בא "מעשה בחלה ובשרה". סיפור שלא היה קורה לנתניהו אילו היו מכינים אותו באופן טוב ויסודי יותר. הרי אין זו תפנית בעלילה שצצה פתאום משום מקום. מדובר בטקס עתיק ומסורתי בשם "לחם־מלח", שכל מנהיג שביקר פעם במדינה סלאבית מכיר היטב. את פני האורח נוהגים לקבל בהגשת כיכר לחם בצורת עיגול ("קרבאי" ברוסית) בליווי קערית קטנה עם מלח. הציפייה מהאורח היא לבצוע את הלחם, לטבול חתיכה במלח, לטעום ולהודות על הכיבוד. בחיפוש קל ברשת ניתן למצוא הרבה דוגמאות מוצלחות של מנהיגי מדינות שונות שנפגשו עם "לחם־מלח" והסתדרו עם המשימה בהצלחה. אז לא ממש משנה אם שרה נתניהו אכן השליכה חתיכת לחם על אדמת אוקראינה או שמא (כפי שמסבירים אנשי הליכוד) בסך הכל ניסתה להעביר אותה מיד ליד, וזה פשוט התפורר לה. הטעות כולה היא באחריותו של מי שהיה אמור לתדרך את בני הזוג. ייתכן שהמסקנות עוד יוסקו.
 

כך או אחרת, הסרטון והמהומה שבאה בעקבות פרסומו הצליחו להסיט את תשומת הלב מעצם הביקור לפאשלה הנקודתית. דבר שכל פוליטיקאי מעדיף שלא יקרה לו חודש לפני הבחירות. ובכל זאת, זו לא יותר ממכה קלה בכנף. 
 

# # #
 

לעומת תקרית החלה, שאפשר להגדיר אותה כפאשלה מעצבנת, התרחשה בקייב דרמה פוליטית אמיתית. לא בכדי התלוותה סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי אל נתניהו בביקורו. שלושה ימים לפני הטיסה העלתה חוטובלי לחשבון הטוויטר שלה את הציוץ הבא: "מצפה מראש הממשלה למנות אותי לשרה, זהו רגע המבחן מול הציונות הדתית שהיא חלק מהליכוד. הציבור האיכותי הזה רוצה לראות ייצוג הולם סביב שולחן הממשלה משורות מפלגת השלטון. אני מאחלת לשר חיים כץ שייצא זכאי במשפט ושייעשה עמו משפט צדק". 
 

זמן מה נטען בליכוד כי נתניהו, במודע או שלא במודע, גורם לחוטובלי עוגמת נפש. כבר אחרי הבחירות הקודמות ציפתה חוטובלי לתפקיד השרה. אז הסתפקה בתואר "סגנית", בין היתר מתוך ציפייה לקידום בעתיד. מאז קרו לא מעט דברים, המערכת הפוליטית מתכוננת לבחירות חוזרות, והממשלה הוגדרה כ"ממשלת מעבר".
 

לאורך שנים היה נהוג לנהל את ממשלות המעבר על פי העיקרון "אין יוצא ואין בא". כרגע המצב שונה. יצאה איילת שקד - בא אמיר אוחנה. יצא איוב קרא - ובא דוד אמסלם, אף על פי שלא מעטים בליכוד היו בטוחים שמי שתקבל את תיק התקשורת היא חוטובלי. "עם כל הכבוד לאמסלם", אמר לי השבוע  גורם בליכוד, "התפקיד היה תפור על ציפי. היא כבר הייתה חלק מהממשלה לעומת אמסלם שהיה חבר כנסת. היא באה מעולם התקשורת ומכירה היטב את התחום. היא גם פרלמנטרית חרוצה ובעלת כושר הסברה מצוין. לא ברור למה בדיוק נתניהו לא רואה ולא מעריך את כל זה". 
 

חוטובלי לא הסתפקה בציוץ בטוויטר. בקייב, בשיא הביקור, כשנתניהו שמח וטוב לב על רקע הצלחתו להרשים את  זלנסקי, ניגשה אליו חוטובלי וביקשה שימנה אותה לשרת העבודה והרווחה. התשובה הייתה אופיינית לנתניהו. רפורמות חייבים אולי לעשות בהקדם האפשרי, אבל בפוליטיקה נתניהו דוגל בשיטה ההפוכה: מה שלא חייבים לעשות היום, עדיף לדחות למחר. ועדיף שמחר זה בכלל יירד מהפרק. 

2. בעוד נתניהו שוהה בקייב, הפוליטיקה בארץ לא עצרה לרגע. כחול לבן וישראל ביתנו עשו רשמית את הצעד שדיברו עליו כבר במשך תקופה מסוימת, כשחתמו על הסכם העודפים. עבור כחול לבן זה היה אירוע טכני גרידא. לעומתם, אביגדור ליברמן ספג מיד מתקפה חזיתית אדירה מצד הליכוד. לא רק שכינו אותו "שמאלני עם חתימה" והעלו לכבודו סרטון מיוחד לרשת, אלא הגדילו לעשות ופנו למכוני הסקרים בבקשה להתייחס לליברמן כאל חלק מגוש השמאל ולא להמשיך להציגו כחלק מגוש עצמאי, כנהוג עד כה. ממפלגת ישראל ביתנו מסרו בתגובה כי מדובר בהסכם טכני בלבד, שעשוי להוסיף עוד מנדט למפלגה. 
 

"ב־1999 חתמנו על הסכם עודפים עם עמיר פרץ והרווחנו מנדט. מבחינה טכנית עכשיו לא נותרה לנו שום אופציה אחרת, ואנחנו לא מוכנים להסתכן באובדן מנדט", הדגישו במפלגה. בהקשר זה חשוב גם לזכור את הסכם העודפים שישראל ביתנו חתמה עליו עם הימין החדש לקראת בחירות מועד א'. יחסו של ליברמן כלפי נפתלי בנט ידוע היטב. לא רק שליברמן לא מכבד את בנט, הוא לא סופר אותו ואפילו מתעב אותו. אין הוכחה משכנעת יותר מזאת לעובדה שבמקרה הזה מילה זו מילה, ומדובר אכן בצעד טכני ולא אידיאולוגי. כמו שאומרים בישראל ביתנו, "את הישיבות החשובות והגורליות ביותר ליברמן מנהל בנוכחותו של גורם אחד בלבד. קוראים לו אביגדור ליברמן". 
 

כנראה שבמהלך ישיבה מסוג זה הגיע ליברמן למסקנה שעדיף להסתכן פוליטית לטווח קצר ולקבל בראש מהליכוד מאשר להסתכן אלקטורלית באובדן מנדט שלם.  
 

זאת ועוד: נכון עכשיו, סקרים מנבאים לישראל ביתנו בין 9 ל־11 מנדטים. 5 מנדטים באים מהגרעין הקשה והנאמן ביותר של המפלגה, ולו לא משנה עם מי חתמה מפלגתו על הסכם העודפים. עוד כ־1.5 מנדטים מגיעים ממצביעי הליכוד החילוניים. כל היתר, כ־4 מנדטים, עוברים לישראל ביתנו מכחול לבן, ממפלגת העבודה ומכולנו ז"ל. הסוקרים טוענים שקיים היום קהל משמעותי של 100 אלף מצביעים ששוקל להצביע לישראל ביתנו בפעם הראשונה בחייו. הקהל הזה ממילא אף פעם לא הצביע למפלגות הימין, ובטח לא מתרשם מכך שהליכוד מצהיר כי "ליברמן יתמוך בגנץ ובלפיד לראשות הממשלה". 

הליכוד ונתניהו תוקפים את ליברמן כשהם משתמשים בשפה הליכודית. אבל קהל היעד של המתקפות האלה מדבר שפה פוליטית אחרת. דרוש מתורגמן ודחוף.

tguvot@maariv.co.il