כשם שאין להשליך מהתקדים השגוי ברצועה להתנהלות אחראית בהקשרי יהודה ושומרון, כך גם אין לראות בתקדים של הסכם השלום עם מצרים משום “מעבדה” לצפוי עת נגיע להסדר עם הפלסטינים. עם זאת, קיים קשר בין האירועים - מנהיגות. עת קיבל את ההחלטה האסטרטגית החשובה הזו, מנחם בגין לא השליך את יהבו על הרצון הטוב של הנשיא סאדאת. בגין שאל את עצמו: האם הסיכוי להוציא את מצרים ממעגל המלחמות, ובכך לסרס את יכולת העולם הערבי לגייס קואליציה שתאיים על קיומנו, שקול כנגד החשש שההסדר יקרוס; ואם יקרוס, האם ביכולת צה”ל להגן על ישראל מפני התוצאות? למעלה מ־40 שנה מאוחר יותר, דומה שהספקנים הרבים ממחנהו מברכים על ההסכם. זה שיעור הקומה שיידרש גם להענקת סיכוי לשינוי היסטורי בזירה הפלסטינית.