1. זו הייתה רק שאלה של זמן, עד שרם בן ברק, הח”כ החדש מרשימת כחול לבן ולשעבר המשנה לראש המוסד, ייכשל בלשונו ויפלוט דבר שטות. כשנשאל באירוע של “שבת תרבות” כיצד הוא מגדיר את מפלגתו כחול לבן לעומת הליכוד, השיב בין השאר: “הם שחורים, אנחנו לבנים”.

אין כמעט בהיסטוריה של מנהיגים פוליטיים בישראל כאלה שמעולם לא פלטו דבר שהצטערו בדיעבד על אמירתו בפומבי. זוכרים, למשל, את הכינוי “נפולת של נמושות” שהדביק יצחק רבין ליורדים, או את דבריו על אפשרות נסיעה לגוש עציון עם דרכון?

ובראשית דרכם של הנכנסים לעולם הפוליטי הסכנה רבה ביותר. בעיקר אם באו לעולם זה, הפרוץ לכל עבר ולכל מדליף, ממוסד חסוי, שבעבר הלא כל כך רחוק היה אסור בכלל לפרסם את עצם קיומו ובוודאי לא את שמות העומד בראשו והעובדים בו ואת הנאמר בין כתליו. במוסד, יכול היה בן ברק לומר מה שהוא רוצה על מי שהוא רוצה, ומילה מזה לא הייתה דולפת החוצה. עכשיו עליו להטמיע בתוכו את ההכרה שאולם של “שבת תרבות”, ובעצם כל חדרון בעולם הפוליטי, הוא רשות הרבים הפרוצה לכל רוח, ומה שנאמר בו כאילו נזעק בקול גדול בכיכר העיר.

רם בן ברק. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90רם בן ברק. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הוא עוד ילמד, בן ברק, וירכוש ניסיון. זו פשלה של טירונים. בסך הכל הוא מצטייר כאדם חכם וסימפטי, ואני מניח לאור עברו שהוא גם לומד מהר. בינתיים סיפק ליריביו, אנשי הליכוד, נשק חם לתקוף את “ההתנשאות של אנשי השמאל” ולצרף אותו לאלה שכינו את מצביעי הליכוד “צ’חצ’חים”, “אספסוף” ו”מנשקי קמעות”.

ועל כגון זה כבר אמרו חז”ל: “חכמים היזהרו בדבריכם”.

2. סמלו של עמיר פרץ היה שפמו. 47 שנים הוא קישט את שפתו העליונה ויצר לו דימוי של גבר שבגברים. כבר מזמן יצא השפם מהמודה, אבל פרץ דבק בו. בראשית השבוע נמאס עליו הקישוט הזה משום מה, והוא נפרד ממנו.

בעיניי, פרץ אכן נראה טוב ומכובד יותר בלי השפם. אני מניח שקשתה עליו הפרידה מהקישוט שמתחת לאפו אחרי 47 שנים, ואני אומר זאת מתוך ניסיון של מי שנשא אף הוא שפם במשך תקופה ארוכה ונפרד ממנו לפני שנים אחדות בדחף פנימי פתאומי ובלתי מוסבר.

פרץ יודע להסביר כביכול. הוא עשה ממש חגיגה מצולמת מהורדת השפם, ואת המעשה נימק כך: “אני מקווה שעם הסרת השפם אנשים יוכלו לקרוא בבירור את השפתיים שלי כשאני אומר שלא אשב בממשלה עם נתניהו... מעכשיו גמרנו עם השמועות, הספינים והשקרים. אנשים יתחילו לשמוע מה יש לנו לומר על כיפת ברזל חברתית, על נושאי כלכלה, חינוך, בריאות ועל כל תפיסות העולם שלנו”. בקיצור: Read my Lips בנוסח הנשיא האמריקאי בוש האב.

קראתי את הדברים פעם ופעמיים ולא הבנתי. כותרת הידיעה בעיתון זה, “פרץ הוריד את השפם והבהיר: לא אשב עם נתניהו”, בלבלה אותי עוד יותר. מה הקשר? האם פרץ טוען שהשפם, הלא גדול במיוחד, הוא זה שהפריע לקרוא את שפתיו ולשמוע ולהבין מה הוא אומר, ומשום כך הוא ומפלגתו משתרכים מאחור בסקרים וספק עוברים את אחוז החסימה? עמיר מכובדי, לטובתך, מצא תירוץ אחר.