דמי חבר: חברות היא מושג שכל אחד מפרש אחרת. על המנעד בשפה העברית יש ביטויים רבים לבטא סוג כזה של קרבה. החל מ"מקורב" ו"מכר" וכלה ב"חבר קרוב" ו"רע". גם בין סוגי החברויות יש הבדלים: יש חברות שנרקמת עוד בגן הילדים, יש חברות שנרקמת באוניברסיטה או בתנועת הנוער, יש חברות שנצרבת בצבא, ויש חברות שנוצרת במקום העבודה בגיל מאוחר יחסית. כל אדם והחברויות שלו. לאחרונה התברר שיש גם חברויות שיכולות לשמש כטענת הגנה משפטית ולהושיע חשודים בעבירות חמורות של שוחד. 
 
בשבוע שעבר ניתנו פסקי דין במשפטם של רוי מוצפי ואברהם נניקשווילי, שנחשדו במתן שוחד למי שהיה בעבר שר הביטחון, שר התשתיות והמועמד לנשיאות המדינה, ח"כ בנימין בן אליעזר ז"ל, שהלך לעולמו לפני שנים אחדות בעקבות מחלה קשה. בן אליעזר עצמו היה חשוד בפרשה זו בקבלת שוחד, אך משום שנפטר עוד טרם הגיע משפטו להכרעה, הוא נותר זכאי במותו כפי שהיה זכאי בחייו. אגב, על פי אמות המידה המשפטיות, גם אם נותן השוחד לא התכוון לתת שוחד, המרכיבים של עבירת קבלת השוחד שונים במידה מסוימת ובהחלט יכול להיות שמקבל השוחד יורשע ונותן השוחד יזוכה. 
 

בפרשה הזו נחשד אברהם נניקשווילי במתן שוחד בסך 400 אלף דולר לבן אליעזר, ורוי מוצפי נחשד במתן שוחד בסך 200 אלף דולר. למרות מותו של בן אליעזר ומחיקת שמו מכתב האישום, נמשך משפטם. השניים השתמשו בין היתר בטענת ההגנה של חברות עם בן אליעזר וטענו בין היתר שהכספים שניתנו לו על ידם היו הלוואות שלא שבו לבעליהן ולא היו כספי שוחד, וכי הם ניתנו על בסיס חברי ובשל החברות.
 
הכרעה במשפט זה חשובה ונוגעת גם לתיק 1000 של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנחשד בין השאר בעבירה של הפרת אמונים ומרמה בקשר למתנות יקרות ערך שקיבל מארנון מילצ'ן ומאחר. לדבריו, כפי שהשמיע אותם מעל במת הכנסת, "מותר לקבל מתנות מחברים", וארנון מילצ'ן הוא חבר. לדבריו, המתנות ניתנו לו מתוך חברות ולא בגין אתנן שלטוני שנתניהו שילם לו באמצעות הפעלת כוחו והשפעתו. 
 
אין ספק שפסק הדין שניתן השבוע ישפיע גם על פסק הדין בתיק 1,000, אם וכאשר יסתיים השימוע בהחלטה להעמידו לדין. בפסק הדין יש לנתניהו גם בשורה טובה וגם בשורה מרה, הכל בעיני המתבונן. השופט בני שגיא מבית המשפט המחוזי בתל אביב ניתח משפטית גם את טענת הגנת החברות שבה החזיקו השניים. הניתוח היה באזמל מנתחים וכלל שורה של פרמטרים לבדיקה. למשל, מספר השנים שלאורכן החברות הזאת משתרעת, מידת האינטנסיביות והתכיפות של מימוש החברות ובעיקר מרחק הזמן שבין מועד ההיכרות למועד מתן טובת ההנאה לחשוד במתן שוחד ולמועד שבו קיבל החשוד בנטילת השוחד את הכספים שנחזים ככספי שוחד. 
 
לאחר שניתח את הקשרים בין החשודים לבין בן אליעזר, פסק השופט שגיא שהחברות מהווה הגנה למוצפי. הוא זיכה אותו, משום שהחברות הייתה ארוכת שנים ואינטנסיבית, ובעיקר משום שמוצפי נזקק לטובה מבן אליעזר רק שלוש שנים לאחר שנתן לו את התשלום, שלדבריו מהווה הלוואה חברית. באשר לאברהם נניקשווילי, לאחר ניתוח החברות בינו לבין בן אליעזר פסק השופט שטענת החברות לא יכולה להוות טענת הגנה. השופט קבע כי אומנם היו בין השנים יחסי חברות, אך לא כאלה השוללים אפשרות של מניע פלילי במתן הלוואה. לפיכך הוא הרשיע את נניקשווילי, שממתין עכשיו לגזר דינו. בשולי הדברים, לא בהכרח שזיכויו של מוצפי היה מזכה את בן אליעזר. אילו היה מתקיים המשפט בעניינו, יכול להיות שהשר לשעבר היה מורשע בקבלת שוחד. זהו אחד המקרים המובהקים שבהם יש מקבל שוחד אך אין נותן שוחד.
 
פוטו־פיניש

על פי חוק יסוד "הכנסת", הבחירות בישראל הן חשאיות. כך קובע סעיף 4: "כנסת תיבחר בבחירות כלליות ארציות ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות לפי חוק הבחירות לכנסת; אין לשנות סעיף זה אלא ברוב של חברי הכנסת". מאז נבחרה הכנסת הראשונה ועד ימינו, לעולם יש תלונות אחרי כל מערכת בחירות על כך שבקלפיות מסוימות היו זיופים ושהתוצאות לא משקפות את בחירותיהם של האזרחים. הטענות על זיופים והתערבות בתהליך הבחירות החשאיות התגברו מאז עידן המחשבים, ולא בכדי הבחירות נערכות אצלנו בשיטה הפרימיטיבית של פתקים המשולשלים לקלפיות ולא בהצבעה אלקטרונית, משום שאז הסיכוי להתערבות חיצונית ולזיופים גדול יותר. 
 
בבחירות האחרונות לכנסת ה־22 הציבו פעילים - בעיקר ממפלגת הליכוד - מצלמות מטעמם במספר קלפיות במגזר הערבי. הרציונל היה למנוע זיופים, אלא שבמצלמות יש גם גורם מרתיע, משום שבמידה רבה יש חשש לפגיעה בחשאיות הבחירות, ולא כל בוחר מסכים שיצלמו אותו בדרכו לקלפי. הצבת המצלמות במגזר הערבי גרמה להתמרמרות גדולה בקרב ערביי ישראל, ויש הטוענים שבשל הצבת המצלמות אחוז ההצבעה במגזר היה נמוך במיוחד. 
 
לקראת הבחירות, שאמורות להתקיים בעוד כעשרה ימים, נערך דיון בוועדת הבחירות המרכזית בשאלה אם הצבת המצלמות מחוץ לקלפיות פוגעת בעקרון החשאיות. הדעות היו לכאן ולכאן. העניין הובא להכרעתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ממלא מקום נשיאת בית המשפט העליון השופט חנן מלצר, וזה הכריע בסוגיה.
 
בהחלטתו התיר מלצר לצלם את ספירת הקולות בקלפיות אבל לא על ידי המפלגות אלא על ידי פקחים מטעם יחידה חדשה שתוקם במיוחד מטעם ועדת הבחירות לפיקוח על טוהר הבחירות. לדבריו, הצבת מצלמות בקלפיות לאורך כל היום טעונה חקיקה ראשית ולא החלטה מפלגתית. קביעה זו תאמה את חוות דעתו של היועמ"ש.
 
על פי הפרסומים, הציעה ועדת הבחירות המרכזית לרכוש מהליכוד את אלף המצלמות שרכשה ערב הבחירות הקודמות. ויש לקוות שוועדת הבחירות תעשה בהן שימוש ממלכתי מושכל, לפחות בשלב ספירת הקולות שהוא השלב הקריטי לזיופים. בליכוד לא קיבלו את ההחלטה בשמחה, וגורמים במפלגה אמרו כי ינסו עוד לפני הבחירות לחוקק חוק שיאפשר את הצבתן של המצלמות המפלגתיות מחוץ לקלפיות, וכי כל מפלגה תהיה רשאית להציב מצלמות כאלה בקלפיות שנראות לה בעייתיות או שעל פי החשש עלולה להתקיים בהן תעשיית זיופים. 
 
השבוע כבר הגיש שר המשפטים אמיר אוחנה תזכיר הצעת חוק שיונח ביום ראשון הקרוב על שולחנה של הממשלה באותו עניין, אך ספק רב אם הכנסת הנוכחית תחוקק את החוק הזה. אני מהמר שלא. החלטתו של השופט מלצר היא מידתית וראויה. אך יחד עם זאת יש לפעול בכל דרך חוקית למניעת זיופים הקיימים כנראה בכל מערכת בחירות. אם כי אין טענה שהם השפיעו בצורה קריטית על תוצאות הבחירות עד היום.
tguvot@maariv.co.il