מחקר של מרכז רגנר פריש (Ragnar Frisch Centre) בנורווגיה, שעקב אחרי 730 אלף נבדקים ב־1975־2009, מצא כי מ־1975 ואילך אנחנו הופכים פחות ופחות אינטליגנטיים. ליתר דיוק, חלה ירידה של 7 נקודות במנת המשכל הממוצעת בכל דור. אפקט דומה נמדד במחקרים בבריטניה, בדנמרק ובאוסטרליה.
חלק מהמומחים מייחסים את הירידה בציוני האינטליגנציה לגנטיקה. יותר אנשים משכילים מביאים לעולם פחות ילדים, בשעה שאנשים פחות משכילים מביאים לעולם יותר ילדים. בנוסף, נטען כי גם ההגירה ממדינות העולם השלישי למדינות המערביות, שבהן נמדד האפקט, גרמה לירידה ברמת המשכל הממוצעת שנמדדה. טיעון זה נשמע סביר אומנם, אך כפי הנראה אינו מספק הסבר, שכן הירידה במנת המשכל נצפתה גם בתוך אותן משפחות עצמן - כאשר בחנו את האינטליגנציה של האבות בהשוואה לזו של בניהם ולא רק בהשוואה בין ממוצעים של אוכלוסיות.
אם לא מדובר בגנטיקה, נראה שיש לחפש את ההסברים בסביבה שבה אנחנו חיים ופועלים. האופן שבו ילדים רוכשים השכלה, האופן שבו מגדלים אותם והאופן שבו הם מבלים את זמנם, כל אלו עברו שינויים מופלגים, וייתכן שכאן נמצא ההסבר.
* האם ההגדרות של אינטליגנציה כבר אינן רלוונטיות? חוקרי אינטליגנציה מבחינים בין אינטליגנציה נוזלית (fluid), המתארת יכולת מולדת לחשיבה לוגית ולפתרון בעיות ללא ניסיון קודם (כמו למשל אנלוגיות צורניות או איתור יחסים בין גירויים), לבין אינטליגנציה גבישית (crystallized intelligence) - המתייחסת לידע שצברנו במהלך השנים (כמו אוצר מילים וידע כללי).
יש הטוענים שהירידה שנמדדה בעשורים האחרונים נוגעת בעיקר לאינטליגנציה הגבישית, כלומר לגוף הידע הכללי שלנו. אם כך, התופעה מעט פחות מדאיגה, משום שאין שינוי מהותי באינטליגנציה שלנו, אלא רק באופן שבו צעירים בימינו לומדים. השתכללות מנועי החיפוש גורמת לאנשים להפסיק לצבור מידע ובמקום זאת לשכלל את יכולות חיפוש המידע.
* אפקט גוגל. באחד המחקרים התבקשה קבוצה של סטודנטים ללמוד מספר עובדות טריוויה שונות, כגון "מי היה הנשיא השלישי של ארה"ב?" ו"מהי בירת מלטה?", ולהקלידן למחשב. לחלק מהנבדקים נאמר שהם יכולים לשמור את המידע בקובץ ולקבל גישה אליו מאוחר יותר, ולחלקם נאמר שהמידע יימחק בשעה הקרובה. כאשר התבקשו הסטודנטים להיזכר בעובדות, ביצועיהם של אלו שהאמינו שתהיה להם גישה למידע היו גרועים יותר באופן משמעותי. תופעה זו נקראה לימים אפקט גוגל (Google Effect), מצב שבו עצם הציפייה לכך שנוכל לקבל גישה למידע מובילה לקידוד פחות יעיל שלו בזיכרון.
המסקנה, אם כך, אינה שאנו הופכים טיפשים יותר, אלא שההגדרה של אינטליגנציה שנוצרה לפני 50 שנה הינה מיושנת. אנו כבר לא צוברים ידע כללי, אלא מאפשרים לגוגל לצבור את הידע עבורנו. לכן יכולות השינון והזכירה שדורשים המבחנים התייתרו, ויש צורך להתאים את המדד לסט הכישורים החדש - זה הנדרש כדי להצליח לנווט בעולם הדיגיטלי.
* עיבוד המידע הופך פחות יעיל. הטענה נשמעת הגיונית, ואין ספק שהאופן שבו צעירים לומדים וצוברים ידע השתנה בהשוואה לעבר, אלא שלא ניתן לייחס את כל הירידה בציוני האינטליגנציה לכך בלבד. ישנן עדויות שלפיהן גם הרכיב המולד של האינטליגנציה, זה המאפשר פתרון בעיות ועיבוד מידע, השתנה.
ד"ר ז'אן טה ניג'ניוס (Jan Te Nijenhuis) ניתח 14 מבחנים שונים המודדים זמן תגובה לאורך מספר שנים, ומצא דעיכה של 1.23 נקודות בעשור. זמן תגובה מוגדר כמהירות לחיצה על כפתור בתגובה לגירוי מסוים, כמו הבהוב. תגובה מהירה יותר מקושרת לעיבוד מידע יעיל יותר ולאינטליגנציה גבוהה יותר. לכן, בלי קשר לאופן שבו אנו מאחסנים מידע, נראה כי ישנה גם דעיכה במימוש הפוטנציאל הגנטי שלנו.
מה מסביר את הדעיכה הזו? פוטנציאל גנטי לאינטליגנציה לא בהכרח אומר שנממש אותו. על מנת שהפוטנציאל ימומש יש צורך בתזונה, בסביבה מעשירה אך גם בחשיפה לגירויים מסוימים מהסביבה. בין הלידה לבין גיל 4 מוחנו מתפתח בקצב מהיר והוא רגיש במיוחד לתנאי הסביבה. תקופה זו יכולה להיקרא תקופה קריטית. הכוונה לתקופה מוחית רגישה, שבה מבנים שהתינוק נולד איתם זקוקים לגירויים כדי לפעול ולהתפתח. שינויים שחלים במוחם של ילדים בזמן הקריטי הזה עשויים להיות בעלי השפעות רחוקות טווח.
ההתפתחות הנורמלית של מערכת הנוירונים במוח דורשת גירויים ספציפיים מהסביבה (ואלו אינם כוללים גירויים של מסכי טאבלט). כשמבנים אלו אינם מקבלים גירוי ועירור מותאם, הם ניזוקים ומידלדלים, ונגרם להם נזק בלתי הפיך. אבל מה יש במסכים שפוגע ביכולות המוחיות?
* הנייד מטרגט את מוחנו ללא הפסקה. ישנם גירויים מסוימים, כמו שמך, שאליהם תפנה קשב באופן אוטומטי וללא בחירה מודעת. על פי פרופ׳ אדריאן וורד (Adrian Ward), גם גירויים מהנייד נכללים תחת הקטגוריה הזו. במילים אחרות, הנייד צועק את שמך במוח כל הזמן, מה שמביא לכך שאנו מפנים קשב לגירויים הבוקעים מהנייד באופן קבוע. נמצא כי מספיק שהנייד נמצא בסביבתנו, גם אם הוא כבוי או במצב שקט, כדי לפגוע ביכולתנו לעבד מידע לעומק.
ואכן, בסריקות מוח שנערכו לבני נוער שאובחנו כבעלי התמכרות לנייד או לאינטרנט נמצאו רמות גבוהות יותר של נוירוטרנסמיטר בשם גאבא, שידוע כמדכא ומאט את פעילות הנוירונים במוח. האטת פעילות הנוירונים יוצרת רגישות יתר להסחות ועשויה להוביל להפרעת קשב וריכוז.
זוהי גם הסיבה לכך שסטודנטים זוכרים את ההרצאה הרבה יותר טוב כאשר הם רושמים הערות בכתב יד ולא מקלידים את ההרצאה בלפטופ. בדומה לכך, הם מצליחים לענות על שאלות טוב יותר כאשר הם קוראים טקסט מעותק קשיח ולא מהמסך. המסך מושך קשב וגובה מאיתנו אנרגיה מנטלית. חלוקת הקשב בין המסך האטרקטיבי לבין המרצה לא מאפשרת עיבוד לעומק של המידע, בדיוק כשם שעוגת שוקולד המונחת על השולחן מזמנת הסחה קבועה לאדם המנסה לעשות דיאטה.
האיום הזה על החברה האנושית הוא לא פחות מטריד משינויי האקלים. על פי מחקר שפורסם על ידי קינגס קולג' בלונדון, צעירים בימינו מתקשים להבין רעיונות מדעיים בסיסיים. טווח הקשב של האנושות הצטמצם לכתיבת ציוץ בטוויטר, פוסט בפייסבוק או פילטור תמונה שתהא אטרקטיבית מספיק בסטורי. היכולת להתרכז הופכת להיות משאב נדיר, ואחד המחירים הכבדים שהאנושות נאלצת לשלם הוא שהעולם הפנימי של צעירים נעשה דל.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה