בשנים האחרונות אנו עדים למשבר מנהיגות: בארצות הברית, בבריטניה, בברזיל, ברוסיה וגם בישראל. נדמה כי בכל המדינות הללו חסרה מנהיגות אחראית, חדשנית ומאחדת. המשבר אינו קשור לעמדה פוליטית כזו או אחרת אלא למרכיב משמעותי יותר שהתפספס בדרך. משבר זה מחלחל מטה, עד לרמת הפרט, הערים והקהילות. אנשים נושאים עיניהם אל מנהיגים ולא רואים מודל המכוון לטוב משותף. במקום זה, הם חווים אווירה של שיסוי והפרדה.

היום, יותר מבעבר, טיפוח מנהיגות צעירה הופך למשימה מאתגרת. ראש עיריית ניו יורק לשעבר, רודי ג'וליאני, אמר כי מנהיגים לא נולדים, הם מתפתחים. מתוך האמונה כי מנהיגים יכולים לצמוח, אנו צריכים לצאת לדרך. דרך של פיתוח וטיפוח דור המנהיגות הבא.

החברה הישראלית מגוונת ומורכבת. השוני בין החלקים בחברה יכול להצמיח מנהיגות חדשנית ומחברת. הפריפריות הגיאוגרפיות והחברתיות הן כר פורה לצמיחת מנהיגות זו. בתוכניות המנהיגות של ארגון שותפויות אדמונד דה רוטשילד, כ־82% מהמשתתפים מגיעים מהפריפריה. אני מאמינה כי דור המנהיגים שיצמח מהפריפריות יוביל שינוי. מי שגדל בגיוון ומורכבות יוכל להכיל גיוון ומורכבות בבגרותו.

מיהם אותם מנהיגים צעירים בפריפריות? ניתן לזהות אותם כבר בלימודים העל־יסודיים. הסקרנות, האכפתיות והרעב שלהם לשנות קורנים מהם. תכונות אלו הן חומרי הגלם הבסיסיים לטיפוח מנהיגים צעירים. העבודה עם בני נוער מהפריפריה מצריכה גיבוש זהות. פעמים רבות, רק מעצם התיוג הפריפריאלי או תחושת המוחלשות, אותם בני נוער הם נעדרי אמונה. אבל זהות פריפריאלית היא נכס ולא נטל. לעתים חלק מתהליך גיבוש הזהות מצריך מנערים ומנערות לנתח ולהבין מה שונה ומפריד כדי ללמוד כיצד ניתן לחבר ולאחד.

אומרים כי כדי לגדל ילד צריך כפר שלם. אני הייתי אומרת שכדי לטפח מנהיג צריך קהילה שלמה. כלל הסובבים את הנער והנערה נדרשים לשתף פעולה: המשפחה, מערכת החינוך, ארגוני החברה האזרחית ואפילו המדינה. מרבית תוכניות המנהיגות מובלות כיום על ידי החברה האזרחית, אך כדי להצליח במשימה לטווח הארוך נדרש גם שיתוף הפעולה של המדינה. מדובר באינטרס משותף ולכן העשייה צריכה להיות משותפת.

לא כל מי שמשתתף בתוכנית מנהיגות יהיה מנהיג, אך בכל צעיר ניתן לפתח תפיסות של מנהיגות ועשייה. מנהיגות כפעולה ולא כתיאוריה, כלומר באיזה אופן אנו מנתבים את היכולת שלנו לזהות בעיה, לצד הרצון שלנו להשפיע. מובילים פעולות שמיטיבות עם הסובבים אותנו, מובילים אנשים לשינוי.

השותפים לתהליך הטיפוח של מנהיגות צעירה נמצאים במאבק לשמר אופטימיות בקרב בני ובנות נוער שאפשר לחיות כאן טוב יותר, שניתן לייצר עתיד משותף עם כל הקבוצות בחברה הישראלית. חייבים להטמיע בהם שיח של חזון על פני שיח של אינטרסים. ללמד אותם לשאול שאלות קשות: האם אכפת לנו מהמדינה? מהעתיד שלה? באיזה מדינה אנו רוצים לחיות? ההתמודדות עם השאלות מאפשרת למנהיגים ולמנהיגות לצאת לדרך. כך, אל מול היעדר מנהיגות, נצליח לטפח מנהיגות אחרת. 


הכותבת היא מנכ"ל ארגון שותפויות אדמונד דה רוטשילד