עד להודעה הדרמטית של היועמ"ש ואחרי תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים מאז 17 בספטמבר, בסיבוב הנוכחי נתניהו ניצח, וחייבים להוריד בפניו את הכובע. מבין כל השחקנים, הוא היחיד שקיבל את מה שרצה. אחרי שתי מערכות בחירות כשהשלישית בדרך - אין ממשלה, אין לו רוב בכנסת או בעם, והוא בכל זאת ראש הממשלה עד להודעה חדשה. השאלה היא מה יקרה עכשיו.
יש מי שמכנה אותו גוליבר במדינת הגמדים, ועם עובדות קשה להתווכח - שאר השחקנים לא יכלו לו במשחק הפוליטי. כחול לבן לא השכילו להרכיב ממשלת מיעוט, וגם לא הצליחו לשכנע את חברי הליכוד, מפלגה עם לא מעט סדקים מאחורי הפסאדה של הבלוק, לאזור מספיק אומץ כדי להגיד לנתניהו ״עד כאן״.
אלה שמשום מה עדיין מאמינים לאגדה שאף על פי שהוא גוליבר והם רק הגמדים, הם יוכלו לטעון מתישהו שהם קורצו מחומר של ראש ממשלה בעצמם.
במשחק הפוליטי צריך לקחת ריזיקות, ונתניהו לקח את הריזיקה שגנץ יקים ממשלת מיעוט כשהמנדט היה בידיו, אבל בכחול לבן לא הסכימו לקחת את הריזיקה הזאת. זו הייתה הדרך היחידה עבורם לקחת את הכוח לידיהם לזמן מוגבל, ולנסות לצרף לממשלת המעבר מפלגות נוספות בהמשך.
מנגד, אם היו מקימים ממשלת מיעוט שלא הייתה מצליחה להתרחב אלא נופלת ברבעון הראשון של 2020, הם היו משלמים מחיר כבד בסיבוב הבחירות הבא. הם בחרו בפחד ולא בסיכוי, ואילו נתניהו בחר בסיכוי, הבהיל אותם עם עוד פרק בתעמולת ״הערבים״, וניצח.
גם ליברמן לא הכניע אותו להתאחד עם כחול לבן על חשבון הבלוק החרדי, אף שלזכותו של איווט ייאמר שהוא סירב להצעות לרוטציה כראש ממשלה עם 8 מנדטים, כי הבטיח שילך עד הסוף עם הניסיון לכפות ממשלת אחדות, וכך עשה. מטרתו הייתה למגר את הבלוף שנקרא ״ממשלת ימין״, שמאחוריה המפלגות החרדיות ממשיכות לקבל פטור מגיוס, ומציאות שבה החינוך החרדי לא מאפשר השתלבות בשוק העבודה.
אין שום דרך שבה ניתן לטעון שהסידור הזה מיטיב עם הכלכלה, אבל בבעיות שינבעו מכך תמיד אפשר יהיה להאשים את שר האוצר. מה שחשוב הוא שנתניהו רצה להישאר בבלפור, ונכון לעכשיו - השאר הפסידו כי הוא אכן נשאר.
נתניהו הוכיח פעם נוספת שהוא התותח הכי כבד במערכת, מאסטר בשחמט פוליטי, וכולם יודעים את זה גם אם לאף אחד אין סיבה להודות בכך. בליכוד יודעים שצריך להאשים מישהו אחר, התחכום הפוליטי בבלוק מסתכם בהיצמדות לנתניהו, כי כך הכי טוב, ולליברמן ולכחול לבן מן הסתם פחות נעים להודות שנכשלו כי הוא פשוט טוב מהם. אחרי הכל, יש לנו שוב בחירות על הראש, ולכן האמת שוב תזוז בכניעה הצדה לטובת התעמולה.
כל עוד הוא
המחלוקת היחידה, אם כן, אינה לגבי כישרונו של נתניהו, אלא לגבי השאלה - איך זה משרת אותנו?
כי כל עוד הוא ראש ממשלה, המערכת הפוליטית לא תתוקן, אף על פי שהיא זקוקה לתיקון דחוף. אבל נתניהו לא ירצה לתקן את המערכת באופן שישרת נכון יותר את רצון העם, אלא רק באופן שבו נגלה שרצון העם הוא שנתניהו ימשיך לשלוט בה.
כל עוד הוא ראש ממשלה, העם ימשיך להיות חצוי, כי מתוך הקיטוב מי שבעד נתניהו, אוהב אותו עד כלות ושונא את כל השאר. החוסן הלאומי של ישראל הוא חשוב, אבל להשתמש בשסעים בחברה כדי להישאר בשלטון - יותר חשוב.
כל עוד הוא ראש ממשלה, ישראל תמשיך להיות צ׳ילבה עם יהדות אמריקה ועם המפלגה הדמוקרטית שלא מוצאת את דרכה. גם זה קרע מסוכן שדורש תיקון, אבל מה - מהווה חומר תעמולתי לא רע. לכן במסגרת האהבה לנתניהו צריך לבוז ליהדות ארה״ב המתרחקת, ולהתעלם מהאפשרות שטראמפ לא ימשיך להיות נשיא לאורך זמן, ושתג המחיר על הברוגז הזה יהיה מאוד יקר.
כל עוד הוא ראש ממשלה, הוא ימשיך להאשים את התקשורת ברדיפתו, וגם אם הוא צודק, הציבור לא יקבל תקשורת יותר אמינה. המשמעות היחידה היא שבמקום תקשורת שמוטה מדי לשמאל, תהיה תקשורת שמאלנית שאי אפשר להאמין לה, ומנגד גם תקשורת ימנית שאי אפשר להאמין לה.
כל עוד הוא ראש ממשלה, הוא ימשיך להאשים את מערכת החוק שהעזה לחקור אותו כי ״לקבל מתנות מחברים זה מותר״. אז מסתבר שזה אסור, ששום דבר לא קרס בשימוע, ושנתניהו מואשם בשוחד. מערכת החוק אומנם זקוקה לתיקון, אבל בדרך שבה אנו הולכים היא לא תתוקן אלא סתם תזכה לפחות אמון. זה מכשיר את הקרקע ליותר שחיתות בעתיד, אבל מצדיק את המחיר אם יעזור לאווירה הציבורית נוכח כתב האישום.
כל עוד הוא ראש ממשלה, משרד הבריאות לעד יהיה שמור לליצמן, שלא בדיוק עשה שם פלאות.
כל עוד הוא ראש ממשלה, תפקידי שר החוץ ושר הביטחון ישמשו כלי משחק ותו לא. כשהוא יהיה עסוק מדי בענייניו, במקרה הטוב נקבל את ישראל כ"ץ שיגמגם בשמנו באו״ם באנגלית של כיתה ו׳. נוכל להתווכח בשאלה אם מינוי נפתלי בנט לשר ביטחון עדיף על פני אחד משלושה רמטכ"לים לשעבר, אבל כישוריו של בנט אינם באמת רלוונטיים, כי ברגע שזה יתאים לנתניהו פוליטית, בנט יפוטר.
״בכל הקשור לביטחון ישראל אנחנו עומדים כאיש אחד״, נתניהו אמר השבוע נוכח האיומים של איראן שסגרה עלינו מצפון ומעזה. רק שבינינו לבין עצמנו, ממש לא בטוח שזה עדיין נכון. התעמולה המתוחכמת אומנם החזיקה אותו בשלטון, גם אם רק במסגרת ממשלת מעבר ומחוסר ברירה, אבל היא גובה מאיתנו מחיר יקר כעם. האם באמת כאיש אחד אנחנו?
הדבר הנכון לעשות עבור המדינה היה ונשאר להקים ממשלה עם כחול לבן, והדבר הנכון לעשות נוכח כתב האישום החמור הוא להתפטר. אבל במסגרת הרטוריקה הוא כבר ישלוף איזו מניפולציה שתטשטש את הזיכרון, לפחות עד מרץ. אחר כך נראה כבר. נזרום, נתמרן ונאלתר.
אין מי שלא מעריך את יכולותיו, וההבדל בין מצביעיו לבין אלה שהפנו לו גב הוא שאלה מדקלמים באמונה כל שביב תעמולה שלו, ואילו האחרים רואים גם את החסרונות. הוא ברוך כישרונות, אבל בשורה התחתונה, כשבוחנים את העלות מול התועלת - יש מצב שהפסקנו להרוויח מכישרונו. הוא באמת תותח, רק שחלק ניכר מהזמן הוא מכוון את הירי שלו עלינו רק כדי שיוכל להמשיך לשלוט.