היו אלו ימי שנות ממשלת יצחק רבין וחקירות אריה דרעי, בהם חברי הממשלה מבני עדות המזרח. מפלגת ש"ס, אריה דרעי, רפאל פנחסי ויאיר לוי נרדפו ע"י האליטות האשכנזיות שעשו בהם כרצונם, ללא ביקורת של הציבור וללא מורא ופחד מאיש. לא היה אינטרנט וטוויטר שידבררו ויוציאו את האמת לציבור, בשונה מהיום שכל צייצן הוא עיתונאי וכל מחזיק עוקבים בפייסבוק מרעיש עולמות. נתנו לנו בני עדות המזרח להתבוסס עם עצמנו לבד, והתוצאה הייתה ידועה מראש. כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ ותנועת ש"ס צמחה והפכה להיות תנועה חיה נושמת ובועטת.
כיום, עשרים שנה אחרי, בנימין נתניהו המואשם בכתב אישום פלילי, לא לבד. יש איתו מאות צייצניים, פיסבוקיסטים ואנשי העם הנמצאים ברשתות החברתיות היודעים להסביר ולתת ביקורת על כל פעולה משפטית, כגון מדוע היועמ"ש לממשלה אביחי מנדבליט חייב להתערב בהחלטה, האם על ראש הממשלה בנימין נתניהו מותר להמשיך בתפקידו כראש ממשלה ואף להתמודד שוב בבחירות השלישיות, כן או לא?.
דהיינו הפה שכתב את כתב האישום הוא הפה שיתיר או יאסור על נבחר ציבור להמשיך או לעצור את נבחר הציבור. כעו"ד פלילי אותי זה מפחיד. אני נותן אמון בפרקליטות ומאמין בבתי המשפט, אך מנגד רק בית המשפט בפסק דין חלוט צריך להכריע בשאלה האם על ראש הממשלה בנימין נתניהו המואשם בכתב אישום חמור להתפטר.
צריך להזכיר כמובן את הלכת דרעי ופנחסי משנת 1999, שבה הוגשו כתבי אישום נגד שר הפנים ויו"ר תנועת ש"ס אריה דרעי ונגד סגן שר התקשורת רפאל פנחסי בהיותם מכהנים בממשלת יצחק רבין ז"ל. היותם ממשיכים לכהן בממשלה תחת כתבי אישום הכעיסה רבים מהאליטות שלא אהבו את ההצלחה המטאורית של המפלגה המזרחית, שקבעה לה יתד בציבוריות הבורגנית הישראלית.
ואז קבע בית המשפט קביעה, שלעניות דעתי לא הייתה מתקבלת כיום במדינה דמוקרטית, כי על שר שהוגש נגדו כתב אישום ודי בכתב אישום בלבד, להתפטר מיידית. לא תעמוד לשר חזקת החפות שהיא האבן היסוד במדינה דמוקרטית המקדשת את כבוד האדם וחירותו. בעקבות הפסיקה של בית המשפט נולדה הלכה משונה הנקראת הלכת דרעי ופנחסי. עקב כך תוקן לראשונה חוק יסוד הממשלה, שקבע כי שר שהוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר מתפקידו מידית. בשונה מחבר כנסת שכהונתו מפסיקה רק לאחר פסק דין פלילי וחלוט. על שרים וחברי ממשלה החמירו מאוד, בטענה ל"טוהר המידות". מה שנקרא בשפת העם "משפט שדה".
בקדנציה האחרונה נחקרו מספר שרים בממשלתו של בנימין נתניהו אולי השיא של כל הזמנים שידעה ממשלה בישראל. נתאר לעצמנו אם יוגשו בסופו של הליך ולאחר שימוע כתבי אישום נגד השרים: ליצמן, ביטן, כץ ודרעי, אזי הם יהיו בגדר נאשמים שיסולקו בבושת פנים מהממשלה זאת ועוד בטרם יקבלו את יומם בבית המשפט ומבלי שבית המשפט ישמע את גרסתם.
כאשר מדובר בחברי ממשלה כנראה אין חזקת החפות. בשונה מראש הממשלה שאכן עומדת לו חזקת החפות ורשאי הוא להמשיך בתפקידו, ובמקביל גם לנהל את משפטו ואת יומו בבית המשפט. בנימין נתניהו לא יוכל לשמש כשר החקלאות אבל כראש ממשלה כן. זאת בוודאי פגיעה לא מדתית בשוויון זכויות. מה שמותר לראש ממשלה אסור לחברי ממשלה? זה כשלעצמו אבסורד ולא נתפס לאדם הסביר.
היום מבינים יותר כי במשטר דמוקרטי "העם הוא הריבון" ואם רוצים לסיים תפקיד של נבחר ציבור זה חייב להיות ע"י פסק דין של בית המשפט או על ידי בחירות דמוקרטיות. ולא יעלה על הדעת להוריד ראש ממשלה שנבחר ישירות על ידי העם רק בגלל הגשת כתב אישום וללא פסק דין.
לדעתי כי הלכת דרעי ופנחסי מעוותת ונולדה בחטא והתאימה את עצמה לימי הרדיפה נגד אריה דרעי ותנועת ש"ס המזרחית. לראש ממשלה ולשרים שנבחרים על ידי הציבור דין אחד הוא. רק על ידי פסק דין חלוט של בית המשפט ניתן יהיה לסיים את תפקידם. לכן המציאות העגומה מייצרת את חובת השעה לבטל את הלכת דרעי ופנחסי, ולהחזיר לבית המשפט את היכולת להזיז אדם מתפקידו ע"י פסק דין חלוט בלבד ולא להסתפק בכתבי אישום.
הכותב הוא סגן ראש עיריית בני ברק ויו"ר ועדת נבחרי ציבור ברשויות המקומיות בלשכת עורכי הדין.