קוראים לי אורן. אני אבא של ליה, ילדה עם צרכים מיוחדים. אנחנו מציינים את שבוע המודעות לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, והמצב בישראל, איך לומר, לא מי־יודע־מה. כשאני חושב על העתיד של הבת שלי ושל החברים שלה, אני מבין שאם לא ניאבק עכשיו – העתיד לא יהיה טוב יותר. כל אדם שמיני בישראל הוא עם מוגבלות תפקודית חמורה. חיים כאן יותר ממיליון אנשים עם מוגבלות כזאת: כ־800 אלף מעל גיל 20 ועוד 250 אלף ילדים עם צרכים מיוחדים.
לפי נתוני שירות התעסוקה, כמעט רבע מהמתייצבים בלשכות התעסוקה הם עם מוגבלות. לפי סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 33% מהאנשים עם מוגבלות חשו אפליה כלשהי בשנה האחרונה. 45% מהם אינם עובדים, לעומת 16% באוכלוסייה הכללית (כמעט פי שלושה). 16% מהאנשים עם מוגבלות מרגישים בדידות לעתים קרובות ו־28% מהם אינם מרוצים מחייהם.
הסטיגמות החברתיות כלפי אוכלוסייה זו קשות מאוד. לדוגמה, 48% מהציבור אמרו שלא יסכימו לגור לצד אדם עם מוגבלות נפשית או אוטיזם. 61% לא יסכימו להשכיר להם דירה. עוד נתונים שאינם מוסיפים לנו כבוד כחברה: 26% מהציבור סברו שאדם עם מוגבלות שכלית זקוק למסגרת נפרדת. יותר מ־40% מבני הנוער מעדיפים להימנע מקרבה לבני נוער עם מוגבלות. 67% הודו שיירתעו מללכת לבית קפה או מסעדה שמעסיקים אנשים המתמודדים עם מוגבלות נפשית.
לעומת זאת, יש נתונים כלכליים ברורים על הצמיחה הכלכלית שתהיה כאן אם אנשים עם מוגבלות ישתלבו בעבודה. לפי מבקר המדינה ומשרד הכלכלה, מדובר על 5 מיליארד שקל בשנה. ואולם, באופן אבסורדי, החוק בישראל קובע שאנשים עם מוגבלות שמתחילים לעבוד, מפסידים כסף, בהתאם לאחוזי הנכות ולשכר. במקום לשאול כמה ירוויח, אדם עם מוגבלות שואל כמה יפסיד אם יתחיל לעבוד. זה אבסורד.
החוק הזה הוא חסם משמעותי בפני אנשים עם מוגבלות שרוצים לעבוד, להתפרנס, לתרום לכלכלה, להשתלב בחברה. החוק בעצם אומר להם: שבו בבית. משכר של 3,800 שקל, הקצבה של אנשים עם מוגבלות יורדת, וככל שהשכר עולה – הקצבה מופחתת עד שהיא נעלמת. התקווה לשינוי המצב הגיעה לאחרונה: החל מינואר 2017 חל חוק המחייב שילוב של 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ציבורי (פעילי מיזם "סיכוי שווה" וכותב שורות אלה יזמו אותו). ויש הסכם קיבוצי המחייב כל חברה שבה יותר מ־100 עובדים לשלב 3% עובדים עם מוגבלות.
שילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה הוא התשובה המוחצת לסטיגמות, לדעות הקדומות, לאפליה ולהדרה שלהם. חייבים לאכוף את החוק ואת ההסכם הקיבוצי - והם מכילים סנקציות שמאפשרות לאכוף אותם. אכיפה כזאת תביא לשילוב ולהכלה של אנשים עם מוגבלות והיא גם תתרום לכלכלה הישראלית באמצעות עידוד הצמיחה. המסר שלי למי שהחוק הסמיך אותם לאכוף את החוקים הללו הוא: בצעו את תפקידכם ואכפו!
הכותב הוא מייסד דף הפייסבוק והלינקדאין "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה