הציונות הדתית - לא כולה, אלא רק חלקים ממנה - שוב מנסה לבעוט בדלי המלא. מובילי דעת קהל בקרבה, מקצתם לפחות, שוב גוררים את צאן מרעיתם אל עבר חיקו החמים של מחנה שיחזור, לדעתי, על טעויות העבר. זה קרה ב־1992, כשחובשי כיפות כמו משה לוינגר הכשילו את יצחק שמיר משום שאיננו עושה מספיק, לדעתם, לשם הגנה על ארץ ישראל; וזה יכול לקרות גם בבחירות הקרובות.



אני מאזין לישראל הראל, לדוגמה, מי שמצא קן מפנק בעיתון שמחלל ערכים ציוניים, שעל ברכיהם גדלו דורות של חולמים - ואני שואל את עצמי לאן הוא רוצה להוביל את מי שמקשיב לו: לימי אוסלו העלובים, לימים שבהם הוא וחבריו עמדו בצמתים והפגינו נגד הנסיגות שכפתה ממשלתו של יצחק רבין ונגד שובם של יאסר ערפאת וגדודי המרצחים מתוניס לעזה?



הביטוי "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו", שהשמיע הנביא ישעיהו, נכון להרבה סיטואציות. אני אומר את הדברים בצער רב, משום שלרבים מהמלינים על בנימין נתניהו יש הרבה זכויות בתקומתו של העם היהודי. אבל כאשר אני שומע את התגנדרות השווא או את התקשטות הכזב שלהם, אינני יודע את נפשי מרוב תסכול.



ריצתם אחר נביאי שקר היא פתטית, משום שהם יודעים שלא מהם תבוא הישועה. איש במחנה האחר לא יעשה עבור המטרות שהם רוצים בהן יותר משעשה נתניהו; ויש גם סיכוי שמה שכבר נעשה עד כה יירד לטמיון. מנהיגים מהמחנה הזה – רון חולדאי הוא הבולט בהם – כבר קוראים לביטול מרכיבים מרכזיים במהות היהודית של המדינה, שעל אופייה היהודי הוכרז במגילת העצמאות.



הכרסום בקדושת השבת הוא בוודאי סממן שיכול להעיד על חולי שמתפשט בחלק מהחברה הישראלית. כיליד תל אביב, אני עוד זוכר שרחוב אלנבי היה נסגר לתנועה בשבת בבוקר כדי לא להפריע למתפללים בבית הכנסת הגדול, שממוקם עד היום באותו הרחוב. לא עמדו שם ניידות משטרה. רק חבל דק נפרש לרוחב הרחוב - וכולם כיבדו אותו.



הבחירות הבאות עלינו לטובה - כן, כן, לטובה - הן הזדמנות לתיקון. מחנה הימין צריך לצאת הפעם בהמוניו לקלפיות ולקבוע את גורל עמנו להרבה דורות. מי שעומד עתה בראשו הוא נתניהו, ומאחורי הפרגוד יש לשכוח את כל מה שמטיחים בו. ייתכן שהכל נכון – וייתכן שהכול עורבא פרח. אני מאמין שיש כאן ניסיון לפוטש משפטי־פוליטי, אבל זה לא משנה. גם מי שחושב אחרת צריך להצביע בעדו. הוא עתה עומד בראש מחנה הימין והצבעה בעדו היא הצבעה בעד "המחנה"; לא בעד מי שעומד בראשו.



המחנה הוא מה שחשוב. העקרונות שלו. האידיאלים. הדרך. כל השאר, תבוא שעתו. אם יהיה משפט, העובדות ידברו: התקלות המרובות של פרקליטות המדינה, העיוותים, ניגודי העניינים, ההטיות הפוליטיות, ההתנהגות הבררנית, הניסיון של רשות לא נבחרת לאכוף את רצונה על נבחרי הציבור.



לרגע אחד, ביום הקלפי, צריך להתעלם ממחול השדים שמתחולל כאן זה שנים ולהצביע בעד מי שעומד בראש המחנה. זאת איננה הצבעת מחאה נגד מי שעולל לנתניהו את מה שלטעמי עוללו לו; זאת הצבעה בעד כל מה שהמחנה שהוא עומד בראשו מייצג. מי שרוצה בהמשך התקיימותו של הבית הלאומי של העם היהודי בכל השטח שממערב לירדן, צריך לעשות כעת את מה שהיה עליו לעשות בשתי מערכות הבחירות הקודמות – ולא עשה.