פאטו בנסודה, התובעת בבית הדין הבינלאומי בהאג, קבעה שבשטחי יהודה, שומרון ועזה מתבצעים "פשעי מלחמה". חמש שנים חקרה ובדקה - וקבעה. כלומר: כבר הרשיעה. מה שמפריע לה כרגע זו רק השאלה אם יש בכלל לבית הדין הבינלאומי בהאג סמכות לדון בנושא.

השכל הישר אולי היה מציע כי הבירור הזה צריך היה להתקיים לפני הקביעה הנחרצת של התובעת. אבל ממתי השכל הישר פועל בבית הדין הזה? הצדק היה מחייב אולי כי קביעה מרשיעה כזו לא הייתה מתקיימת ללא משפט. אבל מי שמחפש צדק - אין לו מה לעשות בהאג. בנסודה הייתה ארבע שנים התובעת, ואחר כך שרת המשפטים של אחד הגרועים שבדיקטטורים של אפריקה, ג'ומא מגמביה, ואחראית על העינויים שעברו החשודים בפעילות נגד המשטר. אז מה כבר אפשר לצפות ממי שקופת השרצים הפרטית שלה מלאה בפשעים נגד האנושות?

בנסודה זו קבעה שיש לה יסוד להאמין כי ישראל מבצעת בשטחים הללו פשעי מלחמה נגד הפלסטינים. למשל במבצע צוק איתן. היא קובעת כי בשלושה מקרים לפחות הפעילה ישראל כוח "לא מידתי". הערבים ירו 3,356 רקטות והרגו 74 חיילי צה"ל ואזרחים. מה נחשב בעיני התובעת הצבועה "מידתי"? אני רק שואל. להרוג בדיוק אותו מספר מחבלים? לירות בהם רק 3,356 פגזים או פצצות? להפעיל על הערבים את השיטות שהופעלו באחריותה הישירה בגמביה? באיזו מלחמה בהיסטוריה נספרו הפצצות ונקבע אם תגובה היא "מידתית"? לשיטתה של בנסודה, פצצות האטום שהכניעו את יפן במלחמת העולם השנייה ודאי לא היו "מידתיות" ולפיכך הן בגדר "פשע מלחמה", גם אם חסכו מאות אלפי חיי חיילים של ארה"ב ובנות בריתה. והפצצות האוויר שהנחיתה נאט"ו על בלגרד - גם הן לא היו "מידתיות". ובדומה לכך, הפעלה מסיבית של חילות אוויר, טילי שיוט וארטילריה נגד דאע"ש לא היו "מידתיים". הרי ככלות הכל, כמה ראשים כבר כרתו רוצחי דאע"ש? ואם הרגו בהם פי אלף יותר, האם הייתה מחשיבה זאת כ"פשעי מלחמה"?

בנסודה גם מציעה לחקור אם החמאס וארגוני טרור אחרים ביצעו פשעי מלחמה נגד תושבי עזה באותו מבצע. השתמשו בתושבים כמגנים אנושיים ועינו בני אדם. היא מזכירה במסמך שלה כי חמאס פעל נגד "מטרות אזרחיות", אך נמנעת מלציין כי הרקטות שוגרו לעבר ערים וכפרים בישראל. סתם "מטרות אזרחיות". זה לא מעניין את בנסודה. וזה מצחיק כמובן את החמאס. גם "הרחבת ההתנחלויות" נחשבת בעיני התובעת "פשע מלחמה", כולל בנייה במזרח ירושלים. וגם הירי שמבצעים חיילי צה"ל נגד מה שהיא מכנה "מפגינים" בגבול הרצועה. העובדה שה"מפגינים" הללו לפעמים גם יורים, משליכים בקבוקי תבערה ומפריחים בלוני תבערה ונפץ, לא שוללת בעיניה את התואר התמים "מפגינים".

הגנה עצמית של מדינה נגד מי שמבקש לשרוף אותה, לא מוכרת בעיני התובעת כסיבה להפעלת כוח. מין צדק כזה. והיו אצלנו כל מיני מעוותים שמיהרו להצהיר שהם מכירים אותה, והיא בכלל בעדנו. לא אנטי־ישראלית או אנטישמית, חלילה. סתם מחפשת צדק. היא מציינת במפורש כי הצהרותיו של ראש הממשלה נתניהו על כוונותיו לספח חלקים מהשטחים הללו אף הן פשע. לך תסביר לה שהיו בחירות, יש בחירות ויהיו בחירות, ולנתניהו אין שום כוונה לספח משהו. כי אם היה רוצה באמת - כבר היה מספח מזמן.

שרת המשפטים בהאג. צילום:רויטרסשרת המשפטים בהאג. צילום:רויטרס

הבחירה בחרפה

אבל לא זה עיקר ענייני כאן. אי־הצדק והצביעות של המוסדות הבינלאומיים, האו"ם ומוסדותיו ובית הדין הבינלאומי, ידועים היטב. מה שנתגלה אגב הפרסום הזה הוא כי ישראל, שאינה מכירה כמובן בסמכותו של בית הדין לדון בנושאים הללו, מפחדת מבית הדין בהאג. שר החוץ ישראל כ"ץ אמר השבוע כי החשש מהחלטותיה של התובעת הוא שמנע מנתניהו לפנות את הפולשים הערבים מחאן אל־אחמר. צווי ההריסה שהוצאו ואושרו שוב ושוב, אישור בג"ץ, המיליונים הרבים שהוציאה המדינה בהקמת תשתיות ליישובם של הבדואים באתרים חלופיים - כל אלו לא היה די בהם כדי להתגבר על החששות מהחלטות בית הדין בהאג. שמא יכריז על מפקדי צה"ל, על ראשי שירותי הביטחון שלנו, על שרים, ואפילו על ראש הממשלה עצמו, שהם "פושעי מלחמה", והם לא יוכלו לנסוע בשלווה לחו"ל בלי לחשוש מפני כך שממתינה להם פקודת מעצר אי שם בעולם. ולפיכך נמנע נתניהו מלסלק את הפולשים לאדמות המדינה, הערבים שהקימו את בתיהם על כביש מס' 1.

זה כנראה גם מה שמנע מנתניהו לבנות ב"גבעת המטוס" בדרום ירושלים, לאשר בניית רבבות יחידות בנייה ביו"ש, או להגיב בעוצמה הצבאית הדרושה באמת על כל רקטה מאלו המשוגרות כמעט מדי יום אל דרום הארץ. אולי לכן גם נמנעה ישראל מלפוצץ את המנהרות שחצב חיזבאללה בגבול הצפון, מנהרות שחדרו עמוק אל שטח ישראל ושדרכן תכנן נסראללה להזרים אלפי מחבלים ולכבוש יישובים בגבול הצפון כדי לטבוח בתושביהם ולהניף עליהם דגליו. גל ההדף של פיצוץ כזה היה מתפשט, כמובן, עד לפתחי הכניסה של המנהרות בלבנון, והיה עלול להרגיז את התובעת מהאג. ישראל מורתעת.

בנסודה העניקה לאויבי ישראל את הנשק שבאמת מפחיד את ממשלת ישראל. כבר אין להם צורך ברקטות ובמנהרות. בשביל מה הם צריכים אותן? די להם להגיש תלונה להאג, וראש הממשלה נתניהו יימנע מבנייה, יוותר על מלחמה בטרור, לא יפנה שודדי קרקעות. הוא חושש מהקביעה שישראל מבצעת בכך "פשעי מלחמה".

נתניהו מעריץ את צ'רצ'יל. לכן נכון היה לו נתן את לבו למה שאמר מושא הערצתו לאחר שנודעו לו פרטי הכניעה של צ'מברליין להיטלר במינכן, בספטמבר 1938. צ'רצ'יל אמר אז את המילים שנכתבו בדפי ההיסטוריה בדמם של מיליונים רבים: "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה. היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה". גם אביגדור ליברמן זכר השבוע את המשפט הזה, והזכיר אותו לנתניהו ולציבור כולו. נתניהו בחר להיכנע בסתר לאיומי האג כדי לחמוק מההאשמה ב"פשעי מלחמה". הוא בחר בכניעה, בחרפה, וזכה גם בכתב האישום של בנסודה. לישראל לבדה אולי אין אמצעי לחץ בעלי משקל על "בית הדין" הזה. אבל טראמפ היה שמח, ועדיין ישמח, להשתמש בפשקוויל שפרסמה בנסודה כדי להטיח אגרוף בפרצופו של המוסד השנוא עליו. הרי עם ארה"ב אין הם מעיזים להתעסק, לא כל שכן עם טראמפ. מייק פומפאו כבר כתב שארה"ב "מתנגדת בתקיפות לקביעותיה של התובעת". מזכיר המדינה הוא אדם מנומס. לטראמפ יש שפה אחרת.

אבל גם ישראל הקטנה אינה צריכה לשבת בחיבוק ידיים. תחילה עליה להוכיח כי האיום בבית הדין בהאג אינו מרתיע אותנו, כי אם ההרתעה הזאת תהפוך לעובדה - השוט הזה יונף עלינו שוב ושוב וישתק את ישראל. פינוי לאלתר של חאן אל־אחמר יבהירו לתובעת ולבית הדין שלה שאיומים נגדנו ישיגו את התוצאה ההפוכה ממה שמבקשים הערבים ושליחיהם. ובאותה עת ממש ישראל ישראל לכנס צוות משפטנים וחוקרים, לאתר את הקורבנות המעונים של בנסודה בעת היותה התובעת בגמביה, ולהגיש לבית הדין הבינלאומי בהאג תלונה על פשעים נגד האנושות שביצעו שייח' פרופ' ד"ר הקולונל יחיא ג'אמה, רודן גמביה, והתובעת ושרת המשפטים שלו, אחת, פאטו בנסודה.