מבין כל המדינות הממתינות למינוי שגריר ישראלי, ברצוני להתעכב על שתי מדינות מפתח החשובות באופן מיוחד לישראל: רוסיה ומצרים. בשתיהן אין שגריר, ונדמה שאנומליה זו לא מפריעה לממשלה ולא לעומד בראשה. רוסיה היא מעצמה והקשר שלנו איתה הוא רחב והדוק. פוטין ונתניהו חולקים קשר אישי מיוחד, אבל זה לא תחליף להימצאות שגריר בשטח כנציג רשמי.
גם לנשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי קשרים מיוחדים עם נתניהו, וגם כאן אין שגריר מזה תקופה ארוכה. לא מובן איך כלפי שתי מדינות שונות כל כך אחת מהשנייה קיים דפוס אי־פעולה זהה – להשאיר את השטח בלי שגריר.
מבין שתי המדינות, הסוגיה המצרית היא בעיניי הכי קלה לפתרון. אין צורך בפרסום מכרז על תפקיד השגריר. אין צורך בכינוס הוועדה העליונה כדי לבחור מבין המועמדים. הכל כבר נעשה לפני חודשים רבים. כל מה שחסר הוא אישור הממשלה על מינויה של אמירה אורון, שהוא תנאי הכרחי לבקש את הסכמת המצרים למינוי. אולם עכשיו טוענים שממשלת מעבר אינה מוסמכת לאשר את המינוי.
עכשיו יש שר חוץ חדש במשרה מלאה. עליו לפנות ליועץ המשפטי ולבקש אישור לשגר למצרים ללא דיחוי את אמירה אורון, שנבחרה בידי הוועדה העליונה של משרד החוץ כמייצגת הטובה ביותר של ישראל. יש לפעול מבלי להמתין לבחירות הבאות כדי לאייש את משרת השגריר במצרים, לפעול כדי שיהיה סוף סוף בניין לשגרירות עם הדגל, כמו גם למנות צוות דיפלומטי כפי שהיה רק לפני שמונה שנים. כך מיישמים בפועל את הסכם השלום, וכך ממלאים אחרי הקוד הדיפלומטי הדרוש ביחסי המדינות שהזנחנו משיקולים שפוגעים במרקם היחסים ההדדיים. אותו הדבר עם רוסיה ושאר המדינות שנותרו ללא שגריר ישראלי.
התרעות פיקוד העורף