הפוקוס הפוליטי התמקד באחרונה בפריימריז של הליכוד, כשלמעשה, המאבק המוחצן בין נתניהו לסער לא יצר מהפך דרמטי, גם לא זעזוע פוליטי של ממש בליכוד ולא במערכת הפוליטית. בלהט הקלחת הפוליטית הזו של הליכוד, דומה שבגוש המרכז־שמאל נרדמו בשמירה ושכחו את העיקר: הקמת ממשלה רחבה, יציבה, שתתחיל סוף סוף לטפל בתחלואי המדינה שמונחים בערמות צרורות בפתחיהם של כל משרדי הממשלה. אין הסבר אחר לשאננות שאופפת את הגוש הזה בימים אלה.
כל זאת בשעה שכחול לבן – מובילת דגל המהפך השלטוני כדי להביא למדינת ישראל שחר של יום חדש – מנותקת כנראה מהמציאות, משום שראשי הרשימה אינם פועלים במלוא העוצמה למען איחודה של כחול לבן, כמפלגה מובילה, יחד עם העבודה־גשר והמחנה הדמוקרטי למפלגה אחת, לא לגוש. זאת מתוך הבנה ברורה שבלי האיחוד הזה הסיכוי של כחול לבן לקבל מנשיא המדינה את המנדט להקים את הממשלה הבאה הוא מזערי, ועתידה ימשיך להיות תלוי בליברמן, או בהקמת ממשלת אחדות עם הליכוד, ובמידה רבה גם ברשימה (הערבית) המשותפת, שעל פי כל התחזיות תעלה בבחירות הקרובות בשני מנדטים.
למרות הצמרת הגנרלית של כחול לבן, הגוש הזה, שמזוהה כמרכז־שמאל, חסר מנהיגות כריזמטית עם חזון. בעצם חסר ברשימה הזו מנהיג שיחזיק בעוצמה וברסן ויוביל מהלכים דרמטיים, מנהיג בדמותו של ג'וזפה גריבלדי – גנרל, מנהיג ופטריוט איטלקי, שהצליח בניגוד לכל הסיכויים לאחד במחצית השנייה של המאה ה־19 את איטליה על כל פיצוליה ורבדיה, למרות הקשיים והמאבקים, למדינה ואומה אחת, שניצבת איתן כאחת המדינות המפותחות בעולם כ־150 שנה.
כל זאת בשעה שכחול לבן – מובילת דגל המהפך השלטוני כדי להביא למדינת ישראל שחר של יום חדש – מנותקת כנראה מהמציאות, משום שראשי הרשימה אינם פועלים במלוא העוצמה למען איחודה של כחול לבן, כמפלגה מובילה, יחד עם העבודה־גשר והמחנה הדמוקרטי למפלגה אחת, לא לגוש. זאת מתוך הבנה ברורה שבלי האיחוד הזה הסיכוי של כחול לבן לקבל מנשיא המדינה את המנדט להקים את הממשלה הבאה הוא מזערי, ועתידה ימשיך להיות תלוי בליברמן, או בהקמת ממשלת אחדות עם הליכוד, ובמידה רבה גם ברשימה (הערבית) המשותפת, שעל פי כל התחזיות תעלה בבחירות הקרובות בשני מנדטים.
למרות הצמרת הגנרלית של כחול לבן, הגוש הזה, שמזוהה כמרכז־שמאל, חסר מנהיגות כריזמטית עם חזון. בעצם חסר ברשימה הזו מנהיג שיחזיק בעוצמה וברסן ויוביל מהלכים דרמטיים, מנהיג בדמותו של ג'וזפה גריבלדי – גנרל, מנהיג ופטריוט איטלקי, שהצליח בניגוד לכל הסיכויים לאחד במחצית השנייה של המאה ה־19 את איטליה על כל פיצוליה ורבדיה, למרות הקשיים והמאבקים, למדינה ואומה אחת, שניצבת איתן כאחת המדינות המפותחות בעולם כ־150 שנה.
למעשה ההבדלים בין כחול לבן, העבודה־גשר והמחנה הדמוקרטי הם מזעריים, כשרב המשותף על המפריד, מה שאומר שהמפריד היחיד הוא כנראה האגו והכיסאות בכנסת או בממשלה הבאה לכשתקום.
מרבית הפרשנים והסקרים האחרונים מצביעים על אפשרות ש"המחנה הדמוקרטי" תתפצל ואולי לא תעבור את אחוז החסימה. המשמעות ברורה: גנץ, לפיד, אשכנזי ושות' ייאלצו לוותר על חלום חילופי השלטון בישראל. אילו היה בגנץ קמצוץ מגריבלדי הוא היה פועל בימים אלה להפוך את הגוש הזה של מרכז־שמאל למפלגה אחת הומוגנית מורחבת וגדולה שתציב סדר יום חדש, שיאחד חלק ניכר בעם. אין ספק, מפלגה כזו תיצור לכחול לבן ערך מוסף חשוב, והיא עשויה להרחיב את שורותיה בעזרת הצטרפות של אנשי ליכוד מאוכזבי ביבי. מהלך כזה יוכיח שאפשר ליצור אחדות בעם ישראל וליצור פה סדר יום חדש שכל כך חשוב ודרוש למדינה.
לכל הספקנים שמתקשים להבין איך יוצרים שעטנז פוליטי כזה, התשובה היא ברורה: השעטנז הזה כבר קיים, כחול לבן היא למעשה סופרמרקט של דעות ועמדות מיום היווסדה. זה לא סוד שיעל גרמן, עופר שלח וקארין אלהרר קרובים יותר בעמדותיהם למחנה הדמוקרטי מאשר לעמדות הימין, כפי שבוגי יעלון, צבי האוזר ויועז הנדל קרובים יותר לעמדות הימין. מכאן שהשילוב הזה של עמיר פרץ ואורלי אבקסיס, כמו של סתיו שפיר ויאיר גולן בסופרמרקט הזה הוא אפשרי ללא שום בעיה.
חובה להיגמל מהשטות של חלוקה לימין ושמאל ולהציב את המדינה ועתידה מעל הכל, בפרט כשברור שהפערים האידיאולוגיים בין כחול לבן והליכוד מצומצמים וחסרי חשיבות.
מרבית הפרשנים והסקרים האחרונים מצביעים על אפשרות ש"המחנה הדמוקרטי" תתפצל ואולי לא תעבור את אחוז החסימה. המשמעות ברורה: גנץ, לפיד, אשכנזי ושות' ייאלצו לוותר על חלום חילופי השלטון בישראל. אילו היה בגנץ קמצוץ מגריבלדי הוא היה פועל בימים אלה להפוך את הגוש הזה של מרכז־שמאל למפלגה אחת הומוגנית מורחבת וגדולה שתציב סדר יום חדש, שיאחד חלק ניכר בעם. אין ספק, מפלגה כזו תיצור לכחול לבן ערך מוסף חשוב, והיא עשויה להרחיב את שורותיה בעזרת הצטרפות של אנשי ליכוד מאוכזבי ביבי. מהלך כזה יוכיח שאפשר ליצור אחדות בעם ישראל וליצור פה סדר יום חדש שכל כך חשוב ודרוש למדינה.
לכל הספקנים שמתקשים להבין איך יוצרים שעטנז פוליטי כזה, התשובה היא ברורה: השעטנז הזה כבר קיים, כחול לבן היא למעשה סופרמרקט של דעות ועמדות מיום היווסדה. זה לא סוד שיעל גרמן, עופר שלח וקארין אלהרר קרובים יותר בעמדותיהם למחנה הדמוקרטי מאשר לעמדות הימין, כפי שבוגי יעלון, צבי האוזר ויועז הנדל קרובים יותר לעמדות הימין. מכאן שהשילוב הזה של עמיר פרץ ואורלי אבקסיס, כמו של סתיו שפיר ויאיר גולן בסופרמרקט הזה הוא אפשרי ללא שום בעיה.
חובה להיגמל מהשטות של חלוקה לימין ושמאל ולהציב את המדינה ועתידה מעל הכל, בפרט כשברור שהפערים האידיאולוגיים בין כחול לבן והליכוד מצומצמים וחסרי חשיבות.