שנת 2020 החלה ומיד הנתונים של שנה שעברה צפים כמו השיטפונות ברחבי הערים לאחר הגשם: מקום שני בין המדינות המפותחות בעולם במספר הילדים העניים, ושיעור המתקרב ל־20% של משפחות עניות. ככה זה כשהמדינה מפנה את תקציביה לעוד סבב בחירות במקום להשקיע באיכות חיי התושבים. 

השבוע ערכתי קניות בסופר השכונתי. בסיום החשבון שאלה אותי הקופאית אם אני רוצה לרכוש בקבוק מים שהוא תרומה לנזקקים, מעטפות מאוירות לעמותה המבקשת תרומות להמשך קיומה, וביציאה מהמרכול עמדו כמה נערים עם עגלה חצי ריקה וביקשו ממני לתרום פריט מזון כלשהו שרכשתי למען משלוח מזון לנזקקים. עוד אני עושה את דרכי לחניה וקיבלתי מסרון מחטיבת האשראי שמציעה לי “להיות חלק ממעגל ההשפעה הגדול בישראל”, או במילים אחרות “לעגל” את סכומי הרכישות שלי לטובת תרומה לעמותות לפי בחירתי. כן, נשארת לי אפשרות הבחירה את מי להעדיף יותר בתגמול התרומה. 

ככה פותרים היום את בעיות העוני בארץ: מבקשים מהאזרח שיפתח את לבו וארנקו למען האחר כי למדינה אין מספיק תקציב לעשות כן. 

והנה בקול תרועות חגיגיות נפתח קו אספקת הגז מאסדת הקידוח הישראלית אל ירדן והמדינות השכנות. אכן, כבוד רב וגאווה ישראלית שגם אנחנו יצואני אנרגיה. אך מה עם תושבי ישראל? האם הכלל התלמודי של “עניי עירך קודמים” לא משרת את בני הארץ קודם לארצות נכר? מה עם המשפחות הנזקקות, האזרחים הוותיקים ובעצם כולנו? 

תשלום חשבון הגז הוא סכום שיכול לנוע בין עשרות למאות שקלים בחודש. בימי החורף הקרים, שבהם משפחות נזקקות נדרשות לחשב אם לחמם את הבית בתנור גז, לבשל או לרכוש מזון, חימום הבית יורד מהפרק. הוזלה בתשלום הגז יכולה להקל מאוד על כלכלת משפחה ולהטיב עמה. לפעמים ההפרש של עוד כמה עשרות עד מאות שקלים בחודש הוא ההבדל בין למעלה או מתחת לקו העוני. החורף רק החל וכבר חסר בית בן 65 מפתח תקווה מצא את מותו מקור ברחוב. זו חרפה שמשרד הרווחה אינו מטפל בדיירי הרחוב שידם אינה משגת למזון, קורת גג, הגנה מפני הקור, והלוקסוס העיקרי – תרופות.

בשבוע שעבר התפטר שר הרווחה בנימין נתניהו מתפקידו. הוא התפטר גם מעוד שני משרדים שבראשם הוא עמד: החקלאות והתפוצות. מישהו שאל את עצמו, ומה עשה שר הרווחה מעצם תפקידו בנושא? אני נזכרת בזעקתה של רעיית ראש הממשלה הגברת נתניהו כאשר הציגה לפני כשנתיים ביגון את חרפת ההזנחה במעון ראש הממשלה. “כיצד אפשר לגור כך?”, ובכן, כפסיכולוגית המועסקת על ידי עיריית ירושלים, אני מניחה שערכת לפחות ביקור בית אחד במהלך כהונתך וראית מקרי הזנחה וחרפה אמיתיים של משפחות קשות יום. ירושלים מובילה בסטטיסטיקה. אין תשובה הולמת לשאלתך גבירתי. 

אף ילד או אדם אינו צריך לרעוב בישראל. אף אדם אינו צריך לחטט בפחים ולחפש שם מזון או בגד ישן להתעטף בו בימים קרים. אף אמא אינה צריכה לתעדף את ילדיה בשיקולים של חלוקת מזון או חימום גופם. ואף מדינה בעולם אינה צריכה לראות אותנו, מדינת היהודים, אור לגויים, מפקירה את אזרחיה לחרפת רעב וקור.