בכל מה שקשור למציאות האישית שלנו, כמעט תמיד הכל נהדר ופוטוגני כמובן. מצב זה הוא מעט אירוני על רקע הדיווחים על אחוזים הולכים וגדלים של דיכאון המתפשט כמגיפה. הביקוש לנוגדי דיכאון עלה ב־50% מאז שנות ה־90, ונוגדי דיכאון הפכו לאחת מתרופות המרשם השכיחות ביותר בחברה המערבית בשנים האחרונות.
החיפוש האובססיבי אחר האושר. הציווי בתרבות המערבית הוא להיות מאושר, לחשוב באופן חיובי וליהנות מהרגע. מסר זה ניבט אלינו מכל עבר דרך שירים, מודעות ופרסומות. מאות ספרים על "כיצד למצוא את האושר?" נכתבו בשנים האחרונות, ותעשייה שלמה של מומחים לעזרה עצמית שואבת את זכות הקיום שלה מהחיפוש המתמיד שלנו אחר האושר הנכסף. גם באקדמיה, חקר האושר הפך לאחד מתחומי המחקר הפופולריים ביותר.
אך למרות הכת הכמעט אוניברסלית המטיפה לאושר, הסיפוק מהחיים בחברות מערביות לא השתפר במשך דורות. ואף על פי שתחושות שליליות כמו צער ועצב הן חלק אינטגרלי וחשוב מהחוויה האנושית, אנו חיים בתקופה שלא נותנת לגיטימציה לתחושות הללו, ובמקום לעודד ביטויים של עצב כחלק ממכלול הרגשות, הם מתקבלים בחרדה.
עצב הוא אחד ממכלול הרגשות האנושיים, והוא התפתח מכיוון שיש לו תפקיד מהותי בהישרדות שלנו. במקום לעזור לילדינו להבין שזה בסדר לבטא עצב ותסכול, אנו מלמדים אותם שזה לא בסדר לבכות. כל מחווה של עצב נתקלת בניסיונות להסיח את דעתם של הילדים מתחושותיהם, אך בכך אנו מונעים מהם את האפשרות להכיר את עצמם, להבין מה גרם לעצב שהם מרגישים, ולאמץ סט כישורים שיאפשר להם להתמודד עם תחושות דומות בעתיד.
הלחץ לשמוח מייצר אפקט בומרנג. מחקר שפורסם ב־2017 מצא שעידוד בלתי פוסק לחוש רגשות חיוביים מוביל בטווח הארוך להגברה של תחושות שליליות. הערכת היתר שניתנת לתחושות חיוביות יוצרת לחץ לא מודע, ומביאה לכך שכל תחושת עצב מלווה בשאלה - מדוע אנו לא חשים כפי שאנו "אמורים להרגיש"? הלחץ מביא להדחקה של התחושות השליליות, מה שבטווח הארוך עשוי להוביל לדיכאון.
אלא שכמו לכל שאר הרגשות, גם לעצב יש מטרה אבולוציונית. פרדוקס מעניין הוא שהרגשות הכי פונקציונליים הם גם הכואבים ביותר. מוחנו מחווט להפנות קשב ולזכור מצבים שהובילו לתחושות שליליות, כיוון שמהן ניתן ללמוד הכי הרבה. עצב הוא תגובה להפסד של משהו או מישהו שאנו אוהבים, כמו גם כישלון בהשגת מטרה מסוימת. הוא מאפשר לנו להתכנס בתוך עצמנו ולהבין מה לא עבד בפעם הקודמת.
עצב מקדם רווחה פסיכולוגית. כמובן שעצב מתמשך בעוצמה גבוהה כמו דיכאון הינו הפרעה מתישה וחמורה, אך מחקרים שנעשו לאחרונה מציעים שדווקא תחושות שליליות מתונות מקדמות רווחה פסיכולוגית בטווח הארוך. עצב מתון ולזמן קצר עשוי לשמש כמטרה יעילה ואדפטיבית בכך שהוא יסייע לנו להתמודד עם שלל אתגרים ומצבים.
היכולת לחוות את מנעד הרגשות היא מהות החיים. מי שלא חווה צער בחייו, לא חי באמת. חוץ מזה, חוויה של צער בונה עמידות ומחשלת אותנו. זה אומר שמבחינה פסיכולוגית, אתה לא יכול להתחשל אם לא התמודדת עם דברים קשים בחיים. יתרון נוסף לעצב הוא שבזמנים קשים אנחנו יוצרים את הקשר הקרוב ביותר עם אנשים אחרים. בנוסף, תחושות דכדוך ומלנכוליה היוו השראה ליצירות עבור האומנים הגדולים ביותר בעולם.
לאן שלא נפנה את מבטנו, נראה מסרים כגון "חיוך לא עולה כסף", או "תחשוב חיובי", כאילו שזה תמיד הדבר הנכון לעשות. לטעמי, מסרים מסוג זה הינם מסוכנים. הם מביאים לכך שתחושות עצב לא נתפסות כלגיטימיות וביטוי של עצב נתפס כלא נורמטיבי. תפיסה זו הושרשה עמוק בתודעה כדי לגרום לנו לעשות כל מה שנדרש כדי להציג מצג שווא של אושר. הסכנה היא שהמאבק על האושר מסיח את דעתנו ממשאב פסיכולוגי שהשתמר כדי שנוכל ליהנות ממנו.
התרעות פיקוד העורף