משימה לאומית: התוצאות הקשות והכואבות מהשיטפונות האחרונים שפקדו את ארצנו חייבות לעורר דאגה בקרב כל אזרח במדינת ישראל, מדינה שטופת חידלון. זה לא שלא ידענו שמצבנו מבחינת תשתיות, תכנון, פיקוח והקפדה על בנייה ופיתוח נכונים הוא לא בעייתי. אין כמעט אזרח במדינה שלא חש את החידלון בכל מה שקשור לתשתיות מוזנחות, בנייה צפופה ללא תכנון עתידי, פיקוח רופף והתעלמות מהסכנה הצפויה לעשרות אלפי בתים, מבנים ודירות שנבנו בשנות ה־50 וה־60 מחלילה מתקפת טילים וארטילריה לעבר מרכזי אוכלוסייה, או חלילה רעידות אדמה.

כפי שניצבנו חסרי אונים, מופתעים והמומים מול נהרות המים ששטפו באחרונה ללא רחם אזורים נרחבים עם בתים ועסקים, כשהם מותירים מאחוריהם קורבנות ונזקים במאות מיליוני שקלים, כך אנו עלולים להיקלע פתאום למתקפת טילים מכל הסוגים וארטילריה כבדה שיותירו פה שבר שרק דמיון פרוע מסוגל לתאר, בהבדל קטן. מול שיטפונות אפשר לרכז מאמץ הצלה הרבה יותר נוח מאשר חלילה מול מתקפת טילים שמאיימת ומקשה מאוד על כוחות הצלה, כשברור שתוצאותיה והשלכותיה הן הרות אסון הרבה יותר מאשר שיטפונות.

נזקי השיטפון. צילום: רואי נהרי, דוברות כבאות והצלה מחוז דרום

המחדל הזה של טיפול יסודי בתשתיות מול הסכנות והאיומים הקיימים מלווה אותנו זמן רב מדי והוא רק הולך ומחריף ככל שחולף הזמן. מדינת ישראל היא המדינה הכי מאוימת בעולם מבחינת טילים וארטילריה, ובאופן ברור קיים כאן הצורך והחובה להקדיש הרבה יותר מחשבה, תכנון ובעיקר השקעת משאבים בתשתיות ובמיגון. עם כל הכבוד לשרביט קסמים, מערכת ההגנה הרב־שכבתית המבורכת שפותחה בהשקעה רבה על מנת לתת מענה לכל האיומים, זו לא מסוגלת לספק הגנה מלאה מול האיומים על מרכזי הערים ויעדים אסטרטגיים במדינת ישראל. את זה יאמרו גם גדולי האופטימיסטים בקרב האחראים להפעלת מערכות ההגנה על מדינת ישראל, ודי לנו אם אחוז קטן מאוד מהטילים המכוונים היום לעבר מדינת ישראל יצליחו לעבור את מסך ההגנה הזה.

בצער רב מסתבר שתרבות הסמוך שהשתרשה כאן מאז קום המדינה לא נעלמה מחיינו וזו טופחת על פנינו מדי פעם מחדש. זו עובדה שמחייבת היערכות יסודית מחדש בכל מה שקשור לטיפול בתשתיות הלאומיות ובמיגון מבנים כמשימה לאומית רחבת היקף שבה מגויסים כל המשאבים והכוחות למען מטרה נעלה זו. מכיוון שמדובר במשימה לאומית שתתפרש על כל המדינה, שנדרשת לסכומי עתק שיהיה קשה לגייס מתקציבי האוצר בתקופה בעייתית זו, הפתרון צריך לבוא מהקמת קרן לאומית למען תשתיות ומיגון, שבאמצעותה יגויס מרב הסכום ליישום המשימה.

הקרן תממן באמצעות איגרות חוב, שבהן ישתתף כל אזרח בישראל ששכרו הוא שכר ממוצע במשק ויקבל איגרות חוב לפירעון בעוד איקס שנים, כפי שהיה בעבר כאשר המדינה נאלצה לגייס כספים מהציבור למימון צורכי הביטחון אחרי מלחמת ששת הימים. לאחר הקמת הקרן וגיוס הסכום המתאים תוקם חברה לאומית לתכנון, ביצוע ויישום של הפרויקט הלאומי בתחום התשתיות והמיגון, כשבשלב הראשון יסומנו האזורים והפרויקטים הדחופים לביצוע, על פי החלטת מומחי החברה הלאומית, שיקבעו את סדר העדיפויות. מכיוון שמדובר בחברה לאומית שתעסיק הרבה חברות וקבלנים, יחולו עליה חוקי החברות הממשלתיות והיא תהיה כפופה למשרד התשתיות הלאומיות ולביקורת מבקר המדינה.

רק בדרך הזו יכול לבוא פתרון למצב הבלתי נסבל של הזנחת התשתיות ומיגון הבתים מתקיפת טילים ורעידות אדמה. רק באמצעות פרויקט לאומי כזה יתנדפו השיטפונות הנוראיים שראינו כאן בתקופה האחרונה בין השאר בתל אביב, נהריה ואשדוד. אחרי 72 שנות מדינה הגיע הזמן.

תרבות ה"סמוך" שהשתרשה כאן מחייבת היערכות מחדש לקראת הבאות

אין כמעט אזרח במדינה שלא חש את החידלון בכל מה שקשור לתשתיות מוזנחות, בנייה צפופה ללא תכנון עתידי, פיקוח רופף והתעלמות מהסכנה הצפויה לעשרות אלפי מבנים