מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי ישנו קשר מובהק בין דפוס הפעילות המוחית לבין אוריינטציה פוליטית. במילים אחרות - אם אדע מהו דפוס העוררות המוחית שלכם בתגובה לגירוי מסוים, אוכל לנבא למי תצביעו בבחירות הקרובות ברמת דיוק של 83%!

אנו נוטים להניח כי העמדות שלנו בנושאי מדיניות המיסוי, מהגרים או ביטחון לאומי מושפעות מניסיון החיים שצברנו או שהן מעוצבות על ידי הסביבה, אך מסתבר שההעדפות הפוליטיות שלנו, כמו הטעם המוזיקלי ואפילו האוכל שאנו אוהבים, נטועות במידה רבה במטען הגנטי שעמו הגענו לעולם.

הקשר בין רגישות לריחות לבין אוריינטציה פוליטית. החוקר רוד מונטגו ערך שאלון עמדות פוליטיות בקרב נבדקים ולאחר מכן הראה להם תמונות המעוררות תחושת גועל (פסולת גוף, חיות מתות, איברי גוף פנימיים) ותמונות ניטרליות. מונטגו בחן את דפוס הפעילות המוחית שלהם באמצעות טכניקת סריקת מוח. לא היה מקום לספק: ההבדלים בין ימניים לשמאלנים היו מאוד ברורים. אנשים המצויים על הקצה הימני של המפה הפוליטית הראו פעילות מוגברת בתגובה לגירויים המעוררים גועל. נוסף על כך, הם הראו רגישות מוגברת לריחות ולטעמים מסוימים בהשוואה לאנשים בקצה השמאלי של המפה.

תחושת הגועל התפתחה כדי להתריע מפני מזון שעלול לגרום להרעלה או מצב חברתי שעלול לערער את הסדר הקיים. בדיוק כשם שאוכל רעיל משנה את האיזון הגופני, גם הכנסת גופים זרים למדינה (פליטים, מהגרים) עלולה לערער את הסדר הקיים. ממצאים אלו מקבלים תמיכה גם מהעובדה שקונסרבטיבים רגישים לטוהר גופני או רוחני ולכן נוטים להתנגד להפלות, נישואים הומוסקסואליים והתבוללות. כל דבר הסוטה מהמוכר מעלה אצלם חששות והתנגדויות.

חשש מסיכון. מחקר נוסף הראה שימניים ושמאלנים מגיבים בצורה שונה למצבים שליליים. מצבי סיכון ומצבים מעוררי פחד יעוררו תגובות ביולוגיות בעוצמה רבה יותר אצל ימניים, בהשוואה לשמאלנים. בפרט נצפתה עוררות גבוהה באמיגדלה, המקושרת במוח לאגרסיה ופחד.

תגובות ביולוגיות אלו מספקות תמיכה נוספת לסיבה לכך שימניים מעדיפים את המוכר, לא אוהבים לקחת סיכונים ומחפשים אחר ביטחון ויציבות. שמאלנים, לעומתם, הראו חשש מופחת מסיכון ומדורגים גבוה בתכונת "פתיחות לחוויות" - המוגדרת כאהבת השינוי, חיפוש אחר חידושים והרגשה נוחה במצבי חוסר ודאות. תכונה זו קשורה לסקרנות אינטלקטואלית ופלורליזם, ולכן גם נקשרת להצבעה למפלגות שמאל; זהירות יתר היא תכונה שקשורה למשמעת עצמית ולתחושת מחויבות ונאמנות, ולכן גם להצבעה למפלגות ימין.

הימניים שביניכם אומרים לעצמם עכשיו: אין לנו שום בעיה לקחת סיכונים, אנחנו אפילו אוהבים את הריגוש שבכך. אכן נמצא שבסופו של דבר ימניים ושמאלנים ייקחו סיכון באותה מידה במשחקי הימורים, אך העוררות המוחית של ימניים גבוהה משמעותית לפני לקיחת הסיכון.

מדוע יש נטייה לייחס לימניים את הטיית השליליות? הטיית השליליות מוגדרת כנטייה להעניק משקל גבוה לאירועים שליליים, לסכנות ולאיומים, ולתת להם לעצב את חיינו. על אף שלא נמצאו הבדלי זיכרון בין ימניים ושמאלנים, נמצאו הבדלים בזיכרון הרגשי. בזיכרון לחוויות שליליות. כשנבדקים משני צדי המפה הפוליטית נחשפו לגירוי המעורר רגש שלילי, כמו תמונות מלחמה, פצצת אטום, גופות או שריפה, ימניים הפנו אליו קשב מוגבר, זכרו אותו טוב יותר ולאורך זמן רב יותר.

אין שום כוונה לומר פה שימניים אינם רציונליים, אלא שנטיות ימניות מקושרות פיזיולוגית להשקעת מאמץ מנטלי רב יותר בעיבוד והפניית קשב לגירויים שליליים.

המערכת הלימבית, הקשורה בעיבוד רגש שלילי, פעילה יותר אצל ימניים. לכן אותו גירוי עשוי להיתפס אצל שמאלנים כהפחדה חסרת בסיס ואצל ימניים כאיום קיומי. שמאלנים יאמרו שהאסטרטגיה של הימין מבוססת על איומים וניסיונות הפחדה חסרי שחר, אך עבור אנשי ימין, שמאלנים נוטים להתעלם מאיומים באופן חסר אחריות.

שבטיות מול גלובליזציה. אצל שמאלנים נמצאה עוררות מוגברת באזורי מוח המקושרים לחיבור למעגל החברתי הרחב. הם אינם רואים עצמם כשייכים למקום, ללאום או למדינה מסוימת, אלא כחלק מרעיון גלובלי, והם מגלים פתיחות וסובלנות לאנשים מתחומים שונים ומתרבויות שונות. ימניים, לעומת זאת, הראו דומיננטיות באזורים המקושרים לשבטיות, למעגל החברתי הקרוב, ולכן ייתנו עדיפות לשבט, ללאום ולמדינה.

גנים קובעים בין 70% ל־80% מהאוריינטציה הפוליטית. ומה בנוגע ל20% הנוספים? אלו אכן מושפעים מהסביבה, אך השפעה זו לרוב אינה משנה את הנטייה הראשונית. מגיל צעיר אנשים נמשכים לחברים בעלי תכונות ומאפיינים דומים, ומייצרים סביבם בועה של אנשים הדומים להם במאפיינים ובעמדות.

ניתן לראות זאת גם באפקט הבועה שמייצרות הרשתות החברתיות. המושג Filter Bubble מדבר על בידוד אינטלקטואלי הנגרם כתוצאה מכך שהאלגוריתם בוחר באופן סלקטיבי את הפוסטים שאליהם ניחשף, מה שמביא לכך שהגולש מתנתק מכל פריט מידע שסותר את עמדותיו, ונותר מבודד בבועה אידיאולוגית. תהליך זהה מתרחש גם במציאות היומיומית. אנו מתנתקים באופן אקטיבי מאנשים שאנו לא מעוניינים לשמוע את דעותיהם, ומייצרים סביבה שבה כולם חולקים אותם ערכים ועמדות. דינמיקה זו מנטרלת פתיחות דעות ומחזקת את האמונה שכל מי שלא חושב כמונו הוא ודאי מטומטם. תהליכים אלו מובילים להקצנה וחיזוק של הנטיות הגנטיות המולדות.

האם ניתן לשנות את דעתם של אנשים משני צדי המפה הפוליטית? נניח שאגיד לכם כי "יש סיכוי של 30% שתפרוץ מלחמה עם איראן". עצם זה שהצגתי בפניכם מידע חדש, אין פירושו שאתם מבינים אותו באופן שהתכוונתי אליו. ימניים ושמאלנים ייתנו משקל שונה לגורמים שונים. שמאלנים יכולים להסיק שיש כאן הזדמנות נהדרת למו"מ, בעוד ימניים ייחשבו שיש לנקוט אמצעים כדי להיות מוכנים למערכה הקרובה.

המחקר לא משדר אופטימיות יתרה בכל הנוגע לשינוי עמדות משני צדי המפה הפוליטית. הסטריאוטיפ של השמאלנים על הימניים הוא של אנשים צרי אופקים, מובלים בקלות ובעלי ראייה מצומצמת המתבססת על רגש. הם מאמינים שאילו היו הימניים מוכנים להיפתח ולקבל גישה לכל המידע, היו הופכים לשמאלנים. הם לא מבינים שמה שהם רואים כהזדמנות, הצד השני רואה כאיום. לא כי הוא שלילי, אלא כי המערכת שלו שמה משקל יתר על גירויים שליליים.

הצגת טיעונים וניסיונות שכנוע נועדו לכישלון. צריך לנסות להיכנס לנעלי האחר ולהבין שמוחו מחווט באופן שונה, ולכן הוא חווה עולם שונה. אם המידע שהוצג בפניכם גורם לכם להיות עצבניים ומפוחדים, אתם תשובו לאחוז בדעותיכם הקודמות.

לכן הדרך להעביר מסר היא להציג את הטיעון באופן שיגרום לו להיקלט בצד השני. שמאלני המעוניין לדבר על נישואים חד־מיניים נדרש לחשוב כיצד הטיעון יכול להביא בחשבון נושאים כמו נאמנות, יציבות ואמונה דתית. אמירות כמו "מחקרים מראים שלהיות הומוסקסואל זה לא בחירה, אלא יש לזה מרכיב גנטי משמעותי", או "אנו צריכים לשאוף שלכולם יהיו אותן זכויות", אינן יעילות.

הדרך היחידה לתקשר היא לדמיין כיצד העולם נראה לצד השני של המפה. זה אומנם לא ישים קץ לוויכוחים האידיאולוגיים, אבל לפחות נפסיק לקוות שאם נצעק יותר חזק נוכל לשכנע את הצד השני.

הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה

tguvot@maariv.co.il