אחד מהמפגשים הראשונים שלי עם עורך הדין ופעיל הימין הרדיקלי איתמר בן־גביר היה ב־2007. הוא הגיע אל הבית הפתוח לגאווה וסובלנות כדי למסור לנו עותק של עתירה שהגיש נגד קיום מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים. בן־גביר עטה כפפות גומי כדי לא להידבק ב”מחלה” שלנו, ודי הפחיד את הפעילים ואת הצוות. הוא הוביל אז שיח שטען כי חברי הקהילה הגאה הם סוטים ומתועבים, וכי אין לקהילה שלנו מקום וזכות לצעוד בירושלים. ב־2007 השיח ההומופובי לא היה מוקצה, וזכה ללגיטימציה רבה גם בתקשורת וגם בציבוריות הישראלית. כמובן שהמצב היום השתפר קמעה, בין השאר עקב הרצח בברנוער ב־2009.
בן־גביר לא התייאש והמשיך במסע שלו ללב הלגיטימציה הישראלית באמצעות מסרים של שנאה והסתה. באותה נחישות שבה הצטלם כשהוא מחזיק את הסמל שתלש מהמכונית של יצחק רבין ז”ל והצהיר כי הוא יכול להגיע גם לראש הממשלה, הוא היה נחוש להגיע לקונצנזוס, להרחיב ולהגביר את השפעתו.
במרכז הרפורמי לדת ומדינה אנחנו עוקבים מזה כעשור אחרי התבטאויותיו הבריוניות והמסיתות של בן־גביר המוביל אג’נדה ברורה: חתירה לביטול הוצאתה של תנועת כך אל מחוץ לחוק, ולחלופין, להוציא מחוץ לחוק ארגוני זכויות אדם ומפלגות ערביות, ולעודד גירוש של ערבים. את המסרים של מאיר כהנא עוטף בן־גביר בקסם אישי, בחוש הומור ובתואר עורך הדין שלו, ומצליח שוב ושוב לקבל במה מרכזית.
ברחבי העולם אנו עדים לסכנה למערכת הדמוקרטית כאשר כוחות של הימין הקיצוני והגזעני מצליחים לחדור לתוך השיח המרכזי של הימין. גם בישראל, בן־גביר מוביל את הכוחות הכהניסטיים להשתמש בכל הכלים הדמוקרטיים העומדים לרשותם על מנת לערער את היסודות הדמוקרטיים. בישראל יש לכך ממד ייחודי כאשר הוא מעוות את השפה היהודית כדי לייצר לעצמו לגיטימציה ולכרות בריתות עם הימין הדתי־לאומי.
אני מאמינה (ומקווה) כי ההחלטה של השר נפתלי בנט לא לרוץ עם עוצמה יהודית מסמנת את תחילתה של הפיכת השיח הכהניסטי הגזעני ללא לגיטימי. כפי שראינו את התהליך שבו השיח המסית נגד הקהילה הגאה הפך ללא לגיטימי, לאחר עבודה מאומצת ומלאת השראה של חברות וחברי הקהילה הגאה אפשרי כעת לעמוד נגד הכהניזם וחדירתו ללב השיח. צעד ראשון בכיוון זה הוא הבידוד של הכהניזם: זהו תפקידם של מנהיגים (גם בימין) לסמן קו אדום שיפריד בינם לבין מעריצי רוצחים ומסיתים מסוכנים.
הצעד הבא הוא ריסון ההשפעה התקשורתית של שיח זה על ידי שינוי החשיפה הנרחבת שלה זוכה בן־גביר והצבת שאלות נוקבות לגבי האג’נדה שלו. בסופו של תהליך זה, נגיע לחברה ישראלית שוויונית יותר, לדמוקרטיה יציבה יותר ולמימושה של תפיסה יהודית צודקת יותר.
הכותבת היא מנכ"לית המרכז הרפורמי לדת ומדינה