זו לא הפעם הראשונה שבה מנסים להדיח את טראמפ. לאחר היבחרו הגישו חברי קונגרס דמוקרטים כמה הצעות לפתוח בהליכי הדחה, אבל אלה נדחו. עם פרסום דוח מולר באפריל 2019, ולאחר שהשיגו את הרוב בבית הנבחרים בסתיו האחרון, גברו הקריאות מהצד הדמוקרטי לפתוח בהליך הדחה, אך מסקנותיו של הדוח לא שינו את דעת הקהל בארה"ב, ויו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי סירבה לפתוח בהליך הדחה באומרה שהראיות לא מספקות הוכחות חותכות המצדיקות פתיחה בהליכים.
הפסיכיאטר ד"ר ג'ון גרטנר עומד בראש קבוצת אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, שכתבו ספר שכל מטרתו להביא להדחתו של טראמפ על סעיף של חוסר כשירות. לטענתם, טראמפ לא יציב וסובל ממספר פתולוגיות, ביניהן אישיות קרימינלית, המתבטאת בהפרת חוקים ונורמות ללא תחושת חרטה, אשליה גרנדיוזית (טען שקהל רב יותר הגיע להשבעה שלו מאשר לזו של אובמה), פרנויה המתבטאת בתיאוריות קונספירציה (טען שאובמה צותת לו במהלך קמפיין הבחירות), הפרעת אישיות אנטי־חברתית, המכונה לעתים סוציופתיה (שואב סיפוק מרמיסת אנשים חלשים), תחושת קורבנות מתמדת, נרקיסיזם ועוד. התנהגות זו, הם מזהירים, מקצינה עם צבירת כוח פוליטי נוסף.
הסכנה החמורה, הם אומרים, היא שכתוצאה מתפיסת מציאות מעוותת, טראמפ אפילו לא מודע לשקריו: "הוא מכופף את המציאות כך שתתאים לצרכים הנרקיסיסטיים ולפנטזיות הפרנואידיות שלו". אך על אף שהוא נתפס משקר ללא הרף, על אף אינסוף סקנדלים ופרובוקציות, לא רק שהוא לא ניזוק פוליטית - אלא שהתמיכה בו רק מתחזקת.
"אני יכול לעמוד באמצע השדרה החמישית בניו יורק ולירות במישהו ולא אפסיד קולות בוחרים", אמר טראמפ בנאום שנשא בפני תומכיו לפני הבחירות. אתם מסוגלים לדמיין מנהיג אחר שהיה מעז לומר זאת בפומבי ולצאת ללא נזק פוליטי?
אז מה עומד מאחורי ההערצה העיוורת לטראמפ, הנשיא שלא דופק חשבון, שחולל הכי הרבה מהומות בהיסטוריה, ושניתוחים פסיכולוגיים של התנהגותו ונאומיו מעלים שוב ושוב שהתנהלותו פתולוגית, ומדוע התמיכה בו מצד העם רק תלך ותתחזק?
אך כאן מגיע הטוויסט הדרמטי בעלילה: אף שהצהירו כי חשו פחד למשמע דבריו, גרף הפעילות המוחית הראה עלייה חדה בתחושת הנאה וריגוש חיובי. רק לאחר שהנבדקים חשבו על הדברים באופן רציונלי, הם סיננו את העונג וטענו שחשו פחד. אנשים אוהבים את הריגוש הזה, שמקורו בחוסר יכולת לצפות את ההתנהגות ובאלמנט ההפתעה, מה שמסביר את ההנאה מסדרות מתח ובידור. טראמפ מחזיק את האנשים משני צדי המפה במתח ובציפייה לשערורייה הבאה.
קשה להאמין? קבלו הוכחה - צפייה של כמה מילישניות בתמונה של אדם מגזע אחר, זה כל מה שמוחנו צריך כדי לעורר אצלנו רגש שלילי. אבל אם אראה לכם את הפנים זמן ארוך מספיק, החלק הרציונלי במוח ידאג לתקן את הנטייה הראשונית. אבל לא לכולם אכפת מספיק כדי לבצע את התיקון הזה. לכן גם מתנגדיו חשו סיפוק לא מודע מדבריו, אבל מכיוון שהם לא תופסים עצמם ככאלה שנהנים מאגרסיות, אזורים גבוהים במוחם דאגו לווסת את הדחף.
בעצם ההבניה של איומים קיומיים בדמות מהגרים מוסלמים והיספנים, טראמפ מייצר מצב פסיכולוגי שבו תחושת הפגיעות עולה, ובתגובה מתחזקת הזהות הלאומית וגוברת השנאה כלפי קבוצות החוץ. במצבים אלו, אחרי שמצאת גורם סמכותי שנותן לך תחושת ביטחון - פחות אכפת לך מהערות פרובוקטיביות ומעלבונות.
אז בואו נודה על האמת: לקלל, להגיד לאנשים מה באמת חושבים עליהם, להפלות, בלי לנסות להיות פוליטיקלי קורקט כל הזמן ולשים לב למה שנאמר, זה תענוג צרוף. זה משחרר דופמין ומספק פורקן לדחפים וליצרים הפרימיטיביים. זהו סוד הקסם של טראמפ, ואל תתפלאו אם נתחיל לראות יותר ויותר מנהיגים שיאמצו את הגישה הזו.
התרעות פיקוד העורף